התלמידים מעתיקים… מאיתנו!

פרסום הסיפור על ההצלחה הגדולה של בית ג'אן זכה לאלפי צפיות, לייקים ותגובות מרגשות. חלק מהקוראים הופתעו מהפער בין הסטיגמה ובין המציאות, רבים אחרים התרשמו מאומץ הלב והחדות של הנהלת בית הספר, אבל מעבר לכל נראה שהסיפור הזה נוגע באחד מהחולאים הקשים של מערכת החינוך – ההעתקות.

אני זוכר כמו היום את מבחן המיון במתמטיקה שנעשה לנו בשבוע הראשון של כיתה ט', עם תחילתה של מסגרת לימודים חדשה. ידענו שהמבחן הזה יקבע באיזו הקבצה נלמד, ויכול להשפיע אחר כך גם על המגמות שאליהן נשתבץ. אני הצלחתי להתמודד עם השאלות, אבל הבחור שלידי התחיל קצת להזיע. כמובן שלא נתתי לו להעתיק, אבל גם לא הפרעתי לו יותר מדי… 

בעיית ההעתקות מהווה צומת משמעותי של שאלות חינוכיות וערכיות יחד עם היבטים פדגוגיים וארגוניים. אם נתעלם לרגע מן ההיבט המוסרי, הרי שכל עוד הישגי מבחנים רשמיים מהווים פקטור משמעותי בהערכת תלמידים, מורים ומוסדות חינוך – התפוצה הנרחבת של ההעתקה, גם בבחינות רשמיות כמו בחינות הבגרות, מציבה סימן שאלה גדול על הנתונים שבאמצעותה המערכת מודדת את עצמה, ושעל פיהם מתקבלים החלטות.

כמובן שזה לא רק בבית ספרנו – רק לפני כשנה פורסמה פרשיה של העתקה מאסיבית באוניברסיטת הרווארד, ומן העדויות המופיעות בתגובות לכתבה אפשר ללמוד שגם במוסדות נחשבים אחרים יש ליקויים בתחום זה. אין ספק שההתפתחות הטכנולוגית קידמה גם את התחום הזה כמה צעדים קדימה.

אם ככה, מדוע הנושא לא זוכה לכותרות ולטיפול משמעותי? מדוע אנו ממשיכים לחגוג ולפרסם נתונים, אם ברור לנו שהתמונה לא ממש מדויקת? מדוע אנשים כל כך מתרגשים מסיפור על בית ספר שבו באמת שומרים על טוהר הבחינות? מה אנחנו רואים במראה שהסיפור הזה מציב לנו?

לצערי אני יודע בוודאות שתלמידי היו מעורבים ישירות בהעתקות בבחינות בגרות, ולא מעטים מהם אף התפארו בכך. העובדה שמדובר בבתי ספר דתיים אינה מוסיפה חן לתמונה, הם העתיקו גם בבחינת הבגרות בהלכה ובתנ"ך, בשאלה שעסקה באיסור העתקה…

אחד הכללים השימושיים שלמדתי מהעולם הפסיכולוגי-ארגוני, הוא לחפש בכל סיטואציה את החלק שלי ולקחת עליו אחריות מלאה, לפני שאני משקיע מאמץ בחיפוש הפתרונות. המחשבה הראשונית שעולה לראש היא – כיצד אנחנו מטפלים בהעתקות? האם מספיק בחומרה? אבל מחשבה זו שוב ניגשת לעולם הפתרונות, ואינה מקדמת באופן משמעותי את הבנת הבעיה. אם ננסח את השאלה בחריפות, אני בעצם מנסה לברר באיזה מובן אני כמורה, ואנחנו כמערכת, מעודדים למעשה העתקות?

"כי מציוּן תצא תורה"– כל אדם שייכנס למערכת הבית ספרית, יבין מיד שהציונים משחקים כאן תפקיד משמעותי. החלטות משמעותיות לגבי תלמידים מתקבלות בדרך כלל באמעות "מבחן מעבר" כזה או אחר;  האירועים שמקבלים מעמד חשוב ויחס מיוחד הם מבחנים ותעודות, שהציון המספרי הוא המרכיב המשמעותי שלהם; ואגב טיפול משמעתי – כיצד יטפלו בתלמיד שהבריז ממבחן, ואיפה זה עומד ביחס לתלמיד שנעדר מפעילות חברתית כלשהי?

העובדה שציונים מקבלים מקום חשוב כל כך בעשייה הבית ספרית מעבירה שדר ברור לתלמידים, שהמטרה האמיתית היא ציונים, ולמטרות חשובות יש נטייה טבעית לקדש את האמצעים. נכון שבכל בית ספר יש לא מעט שדרים, שאף מופיעים על קירות בית הספר, מהם ניתן ללמוד ש"אצלנו חינוך הוא מעל הכל", "הכי חשוב ערכים", ועוד, אבל כפי שכבר אמר אמרסון: “Your actions speak so loudly, that I cannot hear what you say.”

"למי בעצם אכפת?" – במבט מפוכח ניתן לראות שבסיטואציה של בחינות בגרות לאף אחד אין באמת אינטרס למנוע העתקות: התלמידים ודאי מחפשים להשיג עוד נקודות, אבל גם הנהלת בית הספר תשמח שיותר תלמידים יעברו את הבגרות ובכך ישפרו את אחוזי הבגרות של בית הספר, או לכל הפחות יחסכו שעות תגבור לקראת הבגרות החוזרת. גם על הבוחנים החיצוניים שמגיעים לבחינות לא כדאי לבנות, היות ומדובר על עובדי חברת כוח אדם שבעיקר רוצים להתפרנס בכבוד, ולא נעים להם להפריע לתלמידים ולהיתפס כ"מרושעים" (במיוחד שכמבוגרים הם יודעים כמה תעודת הבגרות חשובה בחיים). אגב, כשדברתי פעם עם מורה שבודק בגרויות, הוא סיפר לי שלא פעם הוא  מעדיף לא "לחשוף" העתקות, כי אז זה דורש ממנו להפעיל פרוצדורה שלמה של טפסים וועדות, ואין על כך תגמול נוסף. אז כל אחד מהגורמים "מחליק" קצת, וכולנו יחד מתגלשים במדרון…

"מהימנות?" – כל בוגר קורס "מבוא לססטטיסטיקה" יודע שכלי מדידה צריך לעמוד בשני קריטריונים חשובים: מהימנות (עד כמה התוצאות המתקבלות הן אמינות ויציבות, ואינן מושפעות מהבדלים לא רלוונטיים בין נבדקים?) ותוקף (עד כמה התוצאות המתקבלות אכן בודקות את הפרמטר המבוקש?). למרות ששאלת התוקף חשובה ומשמעותיות, נתעלם ממנה לרגע, ונניח שמבחנים סטנדרטיים אכן בודקים רמת ידע או יכולת אינטלקטואלית. האם מבחני הבגרות הם מהימנים?

כל מי שבחן פעם תלמיד בעל פה – זז עכשיו בחוסר נוחות בכסא שלו. לטובת מי שאינו מצוי בפרטים: תלמידים שעוברים תהליך של אבחון פסיכודידקטי יכולים לקבל אישור להיבחן בתנאים שונים מהמבחן הרגיל. בשפה הרשמית מדובר על "התאמת דרכי היבחנות", בז'רגון הבית ספרי מדובר על "הקלות". ההקלות באות בכמה רמות, מתוספת זמן ואישור להתעלם משגיאות כתיב, ועד הרמה הגבוהה ביותר שבה התלמיד נבחן בעל פה במקום להתבטא בכתב. ומי בוחן את התלמיד? מורה מבית הספר (יכול להיות גם מורה ישיר של התמיד, ואף המחנך שלו, ובתנאי שאינו המורה שהכין את התלמיד לבחינת הבגרות הספציפית), ומי נותן את הציון הרשמי של בחינת הבגרות? המורה! (שכותב את התשובות במחברת הבחינה, ומחברות אלו נדגמות באופן סטטיסטי ע"י בודקים מקצועיים). כלומר, בזמן בחינת בגרות, בחדר אחד יושבים תלמידים ונדרשים לעמוד בלחץ של קריאה, הבנה וכתיבה, ובחדר הסמוך יושב חברם לכיתה ומדבר עם מורה מבית הספר. האם אלו תנאים שווים? האם מורה באמת מסוגל להכשיל תלמיד (שבדרך כלל הוא תלמיד חלש) מבית הספר שלו, או שהוא יעשה כל מאמץ "לחלוב" ממנו את התשובה עד שישיג לפחות ציון עובר?

גם אם נניח שכל מי שמקבל את "התאמות דרכי ההיבחנות" אכן זקוק לכך (כל מי שמגיע מהשטח יודע עד כמה הנחה זו רחוקה מהמציאות…), הרי שבזמן בחינת הבגרות, מתנהל למעשה מעין מפעל העתקה רשמי, כשכל התלמידים יודעים בדיוק איך הענין הזה מתנהל. ומה לגבי ציון המגן (ובשמו הרשמי: "ציון שנתי", רק הפער בין השמות כבר מספיק כדי להבין את התמונה), שמהווה 50% מהציון הסופי? בכמה בתי ספר מצליחים לשמור על קריטריונים ברורים להערכה, ולא נכנעים ללחצים ומניפולציות שמפעילים התלמידים (כולל שינויים ברגעים האחרונים לקראת הבגרות ואף לאחריה…)? במובן מסוים, אם הבחינה עצמה אינה מהימנה – הפגיעה באמינותה אינה פשע גדול כל כך, וכל אחד מוצא לו את הדרך לשפר את הציון שלו.

נראה שהתלמידים אכן מעתיקים, אבל אנחנו כמערכת מהווים עבורם מודל מצוין להעתקה. מי שרוצה לשנות את התמונה, צריך לבחור אחת משתי דרכים: או לבצע שינוי עמוק בתפיסה ובעשייה הבית-ספרית, כך שהציון יחזור להיות אמצעי ולא מטרה, ולאור זאת תעוצבנה מחדש המטרות של מערכת החינוך והדרכים להשיג אותן (כפי שאמר בהקשר זה קן רובינסון: "בבית הספר זה נקרא העתקה, בעולם האמיתי קוראים לזה שיתוף פעולה"). או שלכל הפחות מציבים סטנדרטים מהימנים למטרות ולדרכים כפי שהן מוגדרות כיום, וסיפור בית ג'אן יכול בהחלט להוות השראה. ואולי עדיף פשוט להמשיך את ההצגה הגדולה?

כדי לסיים בנימה אופטימית יותר, ולהכין את התשתית לנושאים הבאים שארצה לדון בהם, אסיים בסיפור שאהוב עלי מאד:

ראש ישיבה מפורסם חיפש שידוך לבתו. כדי לאתר את המועמד הראוי מבחינת ידיעותיו בתורה, הוא גיבש שאלה קשה מאד ויצא לדרך. בכל ישיבה שאליה נכנס הוא הציג את שאלתו, והבטיח "מי שימצא את התשובה הראויה – יזכה לשאת את בתי לאשה". הוא נדד מעירה לעירה, ובכל ישיבה שאליה נכנס התמונה חזרה על עצמה – המולה קמה בבית המדרש, הבחורים ערמו ספרים זה על גב זה, התווכחו בקולי קולות, אך תשובה אין.

פעם אחת, לאחר שיצא מעוד ישיבה גדולה בלי תשובה ובלי חתן, לאחר שכבר עבר את הבית האחרון בעיירה, ראה והנה בחור ישיבה רודף אחרי מרכבתו. הוא עצר מיידית את הסוסים, ופנה אליו: "נו, בחור צעיר, מצאת את התשובה?", "יסלח לי כבוד הרב, אבל שאלתך טורדת את מנוחתי, ואיני מצליח ללמוד שום דבר. לצערי, אין בפי תשובה, ויודע אני שלא אזכה לשאת את בתך, אבל אבקש שהרב לפחות יאמר לי מהי התשובה הנכונה, כדי שאוכל להחכים ולחזור ללימודי".

אתם כבר מנחשים את סוף הסיפור?

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

10 תגובות על התלמידים מעתיקים… מאיתנו!

  1. צחי בר הגיב:

    חובב, שוב נגעת בנקודה חשובה. הנה מה שאני אומר לתלמידים שלי בתחילת השנה, ומזכיר להם את זה בכל פעם שאני נותן תרגיל.
    במהלך השנה תקבלו מדי פעם תרגילים. התרגילים בנויים כך שהכנתם דורשת בסביבות שעה-שעתיים של לימוד. את התרגילים חובה להכין לפחות בזוגות או יותר. הדרך שאני ממליץ היא ללמוד בקבוצות. אם אתם יכולים לפתוח קבוצה בפייסבוק, שם כולם יעלו את התשובות שלהם ותתחרו ביניכם מי כתב את התשובה הטובה ביותר, זה יהיה מצוין.
    אבל! [וזה אבל גדול] לא מספיק לכתוב תשובה נכונה, חשוב לדעת להסביר אותה. את שעורי הבית אני לא בודק על ידיי קריאה של העבודות של כל אחד ואחת מכם, אלא על ידיי דיון עם תלמיד בכיתה על השאלה. בדיון הקצר הזה נתחיל עם השאלה שהייתה בתרגיל ובהדרגה נגלגל אותה קצת בבוץ ימינה ושמאלה, כלומר "נלכלך" אותה, נשנה אותה קצת לכל מיני כיוונים. התלמיד צריך לדעת לענות על השאלה ולהסביר את התשובה. התלמיד מוערך לא רק על הנכונות של התשובה (ויכולה להיות יותר מתשובה אחת נכונה), אלא בעיקר על אופן התשובה. כלומר, האם הוא משתמש נכון במונחים הקשורים לשאלה והתשובה, האם ההיגיון של השאלה נכון וברור, האם התלמיד חושב בצורה ביקורתית, מה הוא תרם לדיון ומה תרמו אחרים, אם הוא התנגד למה שאחרים אמרו, אז למה הוא התנגד. במקרה כזה מבקשים גם מהמתנגד להסביר את עמדתו (וגם הוא מקבל ציון). בקיצור, אפשר להפוך את שיעורי הבית לדיון מעניין וחי בכיתה.
    בצורה הזאת ההעתקה עיוורת אין לה שום משמעות.
    כדי למנוע מתלמידים שמרגישים לא בנוח לדבר מול כיתה תמיד שמורה להם האופציה להתדיין על השאלה בפגישה אישית, אפשר עם עוד חבר או שניים, מחוץ לכיתה.
    הנקודה החשובה ביותר היא שאכן כך מוערכים התלמידים, כי תלמידים, ואנחנו גם, לומדים במסגרת לפי איך שהמסגרת מעריכה אותנו.

    • צחי שלום,
      נאום הפתיחה שלך מצוין, וכתלמיד הוא בהחלט מבהיר לי ש"חוקי המשחק השתנו".
      אתה מציב בפניהם את ההבנה כערך מוביל (ולא הזכירה), ומתוך כך אתה מגדיר מחדש את האופן שבו אתה מעריך את התלמידים.
      מעבר לשיעור הבית, האם גם דרכי ההערכה (מבחנים ועבודות) בנויים בכיוון הזה? האם התלמידים עורכים השוואות להתנהלות של מורים אחרים? איך התלמידים שלך מרגישים כאשר הם נדרשים לבצע מבחן "סטנדרטי" שפועל על פי העקרונות ההפוכים?

      • צחי בר הגיב:

        במצב של היום אין טעם בעבודות שמגישים בפורמט הרגיל.
        במבחנים אני משתדל להשתמש במגוון אופני הערכה כפי שמופיעים בטקסונומיה של בלום.
        מבחנים סטנדרטיים לא בהכרח פועלים באופן הפוך, גם הבגרות בביולוגיה כוללת שאלות בטווח של כישורים מהטקסונומיה של בלום, רק שהפעם הם נדרשים לעשות זאת לבד.

  2. פינגבאק: הסיפור שמאחורי אחוזי הבגרות בבית ג'אן | אפשר לחשוב

  3. אורית להב הגיב:

    נהניתי לקרוא את הפוסט שלך ובוודאי שכאשת חינוך אני מחפשת לא מעט את הפתרונות. ברור שאחד מהאמירות השגורות ביותר במערכת החינוך: התהליך הוא התוצר" אינו נמדד… אין מנוס מדרכי הערכה חלופיות, וכל אחד בהתאם למוסד שבו הוא מלמד ובהתאם למה שמתאים לו. אין ספק כי מקורות הידע היום רבים, והתלמידים יכולים 'להעתיק' אף בשיעורי הבית.. מן הסתם אנו אמורים לתת להם שאלות של ניתוח ויישום ולא שאלות 'הקאת חומר'. ולגבי בחינות הבגרות- אין ספק כי לו בתי הספר היו נמדדים גם לפי אחוזי ההצלחה בבגרות, ולא רק- הכל היה ניראה שונה. (אגב, באותה מידה שלשוטר תנועה קל מאוד לעצור את מי שנוהג מהר ולשלול את רישיונו, ומי שעובר את חוקי התנועה באופן בוטה, אבל לא ניקלט ע"י הלייזר…. חחחח סיכוייו להיתפס מעטים. ) חבל שקל להיתפש למדדים כמותיים ולא איכותיים (כן, הרבה יותר קשה למדוד אותם. אז מה?) חושבת שהוראה אחרת, למידה באמצעות פרויקטים, הכיתה ההפוכה או כל מודל אחר שלא יהיה, נפלאים ועדיפים על המבחן.
    ואולם, אנו צריכים גם לדעת לענות על בחינות ולכן לא הייתי מורידה אותן לגמרי. מאחר ואני חושבת שמספרן צריך להיות מועט (2-3 ולא יותר) יהיה קל יותר להטמיע ערכי יושר וטוהר בחינות.
    ונקודה אחרונה ואישית ברשותך, כאמא לילד מדהים ומיוחד, שקיבל במתנה גם לקויות למידה לא פשוטות (וכן, זכה לכל ההקלות שאמא שלו דאגה לו ) היה לי קצת מקומם לקרוא את הפסקה שלך על הנושא….

    • אורית שלום,
      תודה על הדברים, זו אכן קריאת הכיוון שאליה כיוונתי בסוף הפוסט – להגדיר מחדש את מה אנחנו מעריכים וכיצד.
      ולגבי נושא ההקלות – אין ספק שיש תלמידים שזקוקים לזה, ומצליחים לבטא את עצמם טוב יותר בעל פה מאשר בכתב, ועדיין:
      א. מספר התלמידים מקבלי ההקלות עולה בכל שנה, ואחוזי התלמידים המותאמים עומד בזיקה ברורה למצב הסוציו-אקונומי של הסביבה. ספק אם זו היתה הכוונה המקורית של המהלך.
      ב. צורת המבחן בעל פה כפי שהיא נפוצה כיום אינה באותה דרגת קושי לצורת המבחן שבכתב. גם אם מדובר בסוג של "הפליה מתקנת" לטובת התלמידים המותאמים, יש טעם לפגם במהימנות של מבחני הבגרות. גם כאן ניתן להוכיח זאת באמצעי סטטיסטי: אם תשווי את "פעמון" הציונים של הבחינות בע"פ עם ה"פעמון" של הבחינות בכתב, בכל מקצוע שהוא, אני מעריך שיתגלה פער של 15-20 נקודות לפחות.
      לו מספר הנבחנים בעל פה היה קטן, ניתן להיה לארגן בוחנים חיצוניים לתלמידים המותאמים, אך כאמור המספר רק גדל והולך.
      וכמובן, איחולי הצלחה מלאים לבנך היקר!

  4. פינגבאק: "לחזור על החומר" בלי למחזר את עצמך | אפשר לחשוב

  5. פינגבאק: "הגעת אל היעד?" – על מטרות ויעדים בית ספריים | אפשר לחשוב

  6. פינגבאק: "שישו ושמחו בחדוות הלמידה, ותנו כבוד למורה" | אפשר לחשוב

  7. פינגבאק: "הצבעת אי-אמון" – על הנזק החינוכי בהחלטת משרד החינוך | אפשר לחשוב

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s