"הפוך על הפוך" – מתי ואיך כדאי להשתמש ברעיון "הכיתה ההפוכה"?

"הכיתה ההפוכה" היא אחת משיטות ההוראה הפדגוגיות-טכנולוגיות הפופולריות, לא מבחינת תפוצת השימוש בה בבתי הספר, אלא מבחינת העיסוק בה במרחבי הרשת והכנסים. כמעט כל מנהל או רכז פדגוגי שאני מדבר איתו על האפשרות לקדם בבית הספר פדגוגיה חדשנית המשלבת תקשוב, שואל "ומה עם כיתה הפוכה? אפשר להכניס גם את זה?".

רק לאחרונה פורסם מחקר ולפיו תלמידים שלמדו באמצעות "הכיתה ההפוכה" שיפרו את ציוניהם ב-5% (אם כי כל בוגר קורס מבוא לסטטיסטיקה יודע שמתאם אינו מצביע בהכרח על קשר. שיפור ציונים יכול להיות תולדה של גורמים רבים, כמו למשל ההתלהבות של המורה משיטת ההוראה החדשה ו/או ההתלהבות של התלמידים מתשומת הלב המיוחדת שבאה לידי ביטוי במחקר. ובכלל הנטייה למדוד "פדגוגיה חדשנית" באותם אמצעים שבהם נמדדה "הפדגוגיה המסורתית" – היא עצמה צריכה לעורר אי-נוחות מסוימת).

"הכיתה ההפוכה", שאת ההיסטוריה שלה תוכלו לאתר בעצמכם (בויקיפדיה האנגלית כבר יש לה ערך עצמאי), בנויה בצורתה הנפוצה על כך שהתלמידים צופים בסרטונים על החומר הלימודי לפני השיעור, ומתרגלים את החומר בשיעור עצמו. זאת באופן הפוך לכיתה המסורתית שבה המורה מלמד בכיתה, ואחר כך הלומדים אמורים לתרגל את הנלמד בביתם. השינויים העיקריים בתהליך הלמידה מתבטאים בכך שהתלמיד יכול לצפות בשיעור המוקלט בקצב שלו ובזמן שמתאים לו, ובשלב התרגול המורה נוכח בכיתה ויכול לסייע לו.

מקורה של שיטה זו הוא בלימודי המתמטיקה, שבה מוקד הלמידה הוא בהנחלת מיומנויות, ולכן העובדה ששלב התרגול עובר להיות במרכז הבמה היא מאד משמעותית, ומשפיעה על מידת ההבנה והשליטה של הלומדים. אולם מה קורה כאשר משתמשים בשיטה זו לטובת למידה של תכנים?

המורה, אתה חי בסרט!

לכאורה זה אמור להצליח לא פחות – במקום לשמוע את ה"חומר" מפי המורה, תלמידים צופים בסרטונים (שהקליט המורה או שהוא מצא ברשת) כהכנה לשיעור, ולאחר מכן בכיתה מנהלים דיונים ברמה גבוהה, מתרגלים יחד שאלות ועוד.

אולם, כפי שניתן לראות במגוון מאמרים המתייחסים לשיטה (לדוגמא כאן), מלבד עניינים טכניים שמקשים על יישום השיטה, הרי שמאמצים רבים מושקעים בפיתוח ואיתור "חומרי למידה" מקצועיים ואטרקטיביים, ודגש פחוּת ניתן על מה שאמור לקרות בכיתה אחר כך. כלומר, השיעור עצמו אינו ממונף לצורך למידה משמעותית והבניית "ידע" על גבי ה"מידע" שהתלמידים כבר פגשו. כתוצאה מכך השיעור הופך למיותר בעיני התלמידים, כי מבחינתם הם כבר "למדו את החומר" (בייחוד לאור העובדה שלא פעם חוזר המורה על מה שהופיע בסרטון לטובת אלו שלא הספיקו/יכלו/טרחו לצפות בו).

אך מעבר לשיקולים הללו, נדמה כי האפקטים של סרטוני הוידאו (והמכשור הנלווה לכך) מטשטשים את העובדה ש"הכיתה ההפוכה" בנויה בדיוק על אותה תפיסת למידה של ההוראה הפרונטאלית – הידע נמצא אצל המורה, תפקידו להעביר אותו לתלמיד הפאסיבי (לחיצה על play לא הופכת תלמיד לאקטיבי!), ולכן הוא "אורז" את זה במנות ממוקדות ומענייניות, ובסוף התהליך התלמיד ייבדק ביכולתו לבצע/לזכור את אשר למד. שוב אנחנו מוצאים את עצמנו במלכודת של "אותה הגברת (פדגוגיה מסורתית) בשינוי אדרת (טכנולוגיה)", המתהדרת בתואר "פדגוגיה חדשנית".

יוצאים לחיפוש עצמי

אם מאד רוצים שתהיה "כיתה הפוכה", כדאי ללכת עוד צעד – הלומדים יאתרו בעצמם את ה"מידע", והמורה ישקיע את עיקר זמנו בפיתוח ה"ידע" במהלך מפגש הלמידה. לאור נגישות המידע היום, ניתן להודיע לתלמידים על נושא השיעור, ולדרוש מהם לאתר בעצמם את המידע הרלוונטי לנושא זה. בפתיחת השיעור ניתן לבצע "יישור קו" באמצעות איסוף וסידור פריטי המידע (ואולי גם בוחן שיעודד אותם לבצע את המשימה…), ולהשקיע את מיטב המחשבה לעיצובן של פעילויות לימודיות למהלך השיעור עצמו, שבאמצעותן יתבצעו תהליכים משמעותיים של בניית ידע – שחזור האירוע ההיסטורי, ניהול דיון משפטי בין שתי עמדות בנוגע לזכויות האזרח, וכדומה.

בפוסט הקודם תוארה התנהלות פדגוגית שמעודדת תלמיד לצאת מבית הספר עם רשימת "שאלות לגוגל", וכאן מוצעת התנהלות פדגוגית שמעודדת תלמיד לבוא לבית הספר עם רשימת "תשובות מגוגל", וכך בית הספר הופך להיות מרכיב מתהליך למידה ממושך ולא מִתְקן שבו מתרחשת פרוצדורה לימודית. אם נגיע למצב שבו תלמיד לא ירשה לעצמו להגיע לכיתה מבלי שאיתר את ה"מידע" הרלוונטי, פשוט מפני שבלי המידע הזה הוא ימצא את עצמו מחוץ להתרחשות הלימודית – אז נדע שהגענו ל"פדגוגיה חדשנית" של ממש.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

20 תגובות על "הפוך על הפוך" – מתי ואיך כדאי להשתמש ברעיון "הכיתה ההפוכה"?

  1. גילעד הגיב:

    תודה על הפוסט, מחכים ומעורר מחשבה. בעיקר כי הוא נוגע ביום יום שלי (רמ בישיבה תיכונית) ששולח תלמידים לסדר בוקר ואז מכנס אותם לשיעור. (היי! זה ממש דומה לכיתה ההפוכה!) וכמובן שהסדר הוא אתגר גדול, לפעמים גדול מאוד. איך מאתגרים? עם איזה שאלות יוצאים (או נכנסים)? ואתגר לא פחות גדול הוא השיעור שלאחר מכן. ברוב הפעמים הוא לא שיעור חזרה, אז איזה שיעור הוא בדיוק… שאלה יומיומית.
    שכוייח.
    גילעד

  2. גלעד שלום,
    אני שמח שנהנית מהדברים ומקווה שיסייעו לך.
    אכן "סדר בוקר" בנוי על הרעיון של למידה עצמית שקודמת ללמידה כיתתית, אולם כפי שכתבת לא תמיד ברור ההבדל והיחס בין שני חלקי הלמידה. ככיוון ראשוני אני מציע לך להגדיר באופן ברור לתלמידים מהו "רף הכניסה" לשיעור שאותו "סדר בוקר" אמור ליצור, ואז השיעור יוכל באמת להגיע לעומקים חדשים מבלי צורך להשקיע את רוב הזמן ב"יישור קו".
    מוזמן לשתף בתוצאות…

  3. תודה רבה. זה טוב. מומלץ אצלי
    אסתי

  4. תודה על המאמרון (פוסט) המעניין ומעורר המחשבה שלך. אזכרתי אותו ותיארתי אותו בקצרה, בשלובים (רשת חברתית לאנשי חינוך בשלובים).

  5. יורם ואסתי שלום,
    תודה על האזכורים!
    אשמח לקרוא גם את מחשבותיכם על הדברים.

  6. רחל הגיב:

    הגדרת את הנקודה שאני הופכת בה שוב ושוב – במה, בעצם, שונה "הכתה ההפוכה" ממה שאני עושה ממילא בחלק גדול מן הזמן – נותנת שיעורי בית שהם הכנה של הידע לקראת השיעור, ובשיעור – מעלה את הידע בדרגה: דנה במשמעויותיו עם התלמידים? אז יש הבדל טכני – בדרך כלל אני שולחת את התלמידים לקרוא, לא לצפות בסרטים, וזה אולי פחות מושך – אבל מהותית, זה הרעיון. אז מה חסר לי?…
    וכאן העלית נקודה מעניינת – לבקש מהתלמידים לייצר את הידע הזה לבד. שווה חשיבה. אני לא מאמינה גדולה בשיטת ה"לכו תחפשו" שמניבה את שלוש השורות הראשונות בשלוש התוצאות הראשונות: ויקיפדיה, וואלהפדיה ועוד פדיה אחת – אבל משתעשעת כעת באפשרות של חיפוש מקור נוסף, תמונה, תרשים, משהו שיהיה ביטוי של הבנה, וגם ישתלב בחלק של השיעור – אותו חלק שמעלה את הרמה מקריאה והבנה אל חשיבה.
    וכשהשעשוע יהפוך למשהו ממשי, אעדכן…
    תודה!

  7. רחל שלום,
    אני שמח שהדברים עזרו לך.
    אשמח מאד שתנסי את הדברים, ובמקום לחשוש מהתוצאות – "לגייס" כל תוצאה לטובת קידום התהליך.
    כולם קראו את שלוש השורות הראשונות בויקיפדיה? מצוין! תביאי להם מקור מידע שסותר לחלוטין מה שכתוב שם, ותעמתי אותם עם העובדה שהם סומכים על ויקיפדיה בעיניים עצומות.
    ביקשת סיפורים על תקופת השואה וכולם הביאו את אותו סיפור (תוצאה ראשונה בגוגל)? מצוין! לשיעור הבא כל אחד דואג להביא סיפור שאין סיכוי שמישהו אחר יביא…
    כמובן שהרעיון של מציאת מידע נוסף כפי שכתבת הוא מטלה מצוינת להרחבת הלמידה.
    בכל מקרה – מחכים לעדכון ממך על ההתנסות בשטח.

    • רחל הגיב:

      והנה העדכון המובטח: לקראת נושא חדש – תמורות בחיי היהודים בצפון אפריקה במאה ה-19 – שלחתי את התלמידות להכניס לפורום של אתר המוודל הכיתתי תמונה שמתאימה לנושא. 27 בנות, רובן עשו שיעורי בית. קיבלתי תמונה אחת 9 פעמים, עוד תמונה – 6 פעמים, עוד אחת – 3 עותקים, ועוד כמה חריגות. פתחתי את השיעור במצגת התמונות. התמונה הראשונה זכתה לקריאות "אני הכנסתי"! וגיחוך קל כשהבינו שיש יותר מאחת… העליתי את שאלת מילות החיפוש. הרוב חיפשו "יהודי צפון אפריקה במאה ה-19", ובחרו את התמונה הראשונה (או השניה, או השלישית). אחרות היו קצת יותר מתוחכמות: חיפשו "יהודי מצרים במאה ה-19" או "יהודי אלג'יריה" כנ"ל. דיברנו על יתרונות החיפוש המצומצם. דיברנו על התמונות: מה לומדים מהן? שני דברים חשובים שעלו: התמונה הרווחת ביותר היתה תמונה צבעונית של חתונה. "חתונה צנועה (במובן הכלכלי), יושבים על הרצפה" – אמרו לי, ועוד לא הספקתי להקשות, כשתלמידה אמרה: "למה צנועה? אולי זה עניין של תרבות"? שאלתי "איך יודעים", והדיון המשיך. נקודה מעניינת שניה היתה: "דווקא חתונה של עשירים,הבגדים מאד צבעוניים". שאלתי מה גורם להן לחשוב שבגדים צבעוניים מעידים על עושר. "היה יקר לצבוע", נכון, וחוצמזה – ההסטוריה התרחשה, כידוע, בשחור-לבן… היה מעניין, והעלה דברים חשובים (קשורים דווקא לפוסט הבא שלך, שעוסק ב"התלמידים שלי לא יודעים…"). עוד נקודה שעלתה היא מיעוט תמונות יחסי מן התקופה, וגם האפשרות להביא תמונה שאינה מקור ראשוני אבל עשויה לייצג רעיון. כל הדיון ה"מבזבז זמן" או ה"נלווה", כפי שישאלו אותי המורים הלחוצים כמוני, ארך כרבע שעה. אני חושבת שהרווחתי הרבה מאד. בטח מספיק כדי לחזור על התרגיל בשיעורים נוספים!

      • רחל שלום!
        אני מעריך מאד את הנכונות שלך לנסות את הדברים, ועוד יותר את העובדה שזכרת לשתף אותנו בתוצאות. אני חושב שהדגמת היטב את המשפט המופלא של ד"ר סוס: "אם יוצאים – מגיעים למקומות נפלאים". זה מדהים לחשוב כמה דברים התלמידות שלך למדו ברבע השעה הזו, ומה הסיכוי שהם היו לומדות וזוכרות משהו מסתם שיעור על חיי היהודים בצפון אפריקה במאה ה-19…
        ממש ממש תודה!

  8. פינגבאק: "זה רעיון יפה, אבל התלמידים שלי לא יודעים לעשות את זה" | אפשר לחשוב

  9. שלום רחל. באמת מרתק. לטעמי, עדיף באמת ללמד כך, בצורה סרנדיפית (לחפש את האתונות ולמצוא את המלוכה, כמו אצל שאול המלך). יוצאים למסע אך נתקלים בדברים שלא חשבנו שנגלה. ולעתים, הדברים עשויים להיות מופלאים ותורמים באופן שלא חשבנו. זה גם קרוב יותר למה שקורה בחיים המציאותיים. אנשים נתקלים בהזדמנויות שונות ובאירועים שונים שלא חשבו עליהם בצאתם לדרך והם צריכים לתת עליהם את הדעת, ללמוד עליהם ולשקול החלטות הנוגעות אליהם.

    • יורם שלום,
      תודה על הדברים.
      אכן יש ערך גדול בצורה הסרנדיפית, אך כדי שזה יקרה יותר (ולא בצורה סרנדיפית) אנחנו צריכים להיות פחות מכווני מטרה, ולתת יותר אמון בתהליך ההוראה עצמו. ההוראה הרגילה עוצרת את שטף החיים כדי ללמוד, ואילו הפדגוגיה החדשנית (עם או בלי אמצעי תקשוב) משלבת את הלמידה בשטף החיים.

  10. sherlofamily הגיב:

    חובב שלום
    גם אני בככיתה רשמתי על הלוח מושגים לא מוכרים, ביקשתי מהתלמידים להוציא סמארטפון ולמצוא מה המושגים הללו אומרים ומשם התנהל דיון מדהים למה הם חשובים וכדומה. התלמדיים היו שותפים הרבה יותר.
    כמו כן עשיתי 'מבחן הפוך' – מי שרצה במקום מבחן רגיל יכל לעשות קומיקס או מצגת שתראה את ידיעותיו. מי שנענה אכן עשה דברים יפים וברור שהבין יותר

    • אריאל שלום,
      הדוגמא הזו ממש מצוינת, וצריכה להיות נקודה למחשבה בכל מה שקשור למלחמה בסמארטפונים. במקום לחשוב איך למנוע מהתלמידים להשתמש בהם, אפשר להכריח אותם להשתמש בהם לטובתנו.

  11. iris הגיב:

    שלום רב,
    רק כאשר מורים מנסים ( וחורגים מהדרך השמרנית שלהם) מגלים שישנה דרך אחרת ללמד ופתאום מגלים את ה"אור" בעיניי התלמידים ( בשונה מהתלמידים הכבויים ונטולי עניין ) במהלך הלמידה. והאמת הם גם מגלים את ה"אור" בדרך ההוראה "האחרת" שמובילה אותם למקומות חדשים ועמוקים יותר. צריך רק להתחיל ….מקווה שיהיו עוד סנוניות….
    בהצלחה

  12. אני מתביישת לספר.. כשנתתי לתלמידותיי בכיתה ט' ש"ב: ללמוד לבד בבית את נושא ה"טרינום" במתמטיקה בעזרת סרטון שעליהן לבחור מתוך 3 – הן חזרו למחרת בקיאות ורגילות בחומר כאילו לימדתי אותו מספר פעמים ועוד ידעו למנות את ההבדלים בין הסרטונים ולהביע דעתן על היתרונות והחסרונות שלהם. לא הייתי צריכה לחזור על ההקניה כלל וכלל, רק עזרתי במספר מועט של שאלות שלא הצליחו.. יתרה מכך, כשהיה בוחן על מספר נושאים- בנושא זה היו 100% הצלחה!
    אולי אלה ה-8 דקות, אולי זו הפינה שלי בבית והזמן שאני בוחר לעשות זאת, אולי זו האפשרות להחזיר את הסרט אחורה (מה שאין כן בכיתה..), אולי זה הגיוון, אולי..

  13. פינגבאק: "החינוך בכותרות" – מה (באמת) חדש בשיח החדשותי בענייני חינוך? | אפשר לחשוב

  14. פינגבאק: "שבור בעת חירום" – מפרוצדורה מנהלית לחלון הזדמנויות פדגוגי | אפשר לחשוב

  15. אווה בן אליהו הגיב:

    מוצאת שתהליך של כיתה הפוכה יכול בהחלט להעלות את רמת השיעור ותוצריו בכיתת מחוננים. יש להכין שאלות ברמה גבוהה יותר לדיון המסכם של השיעור .

  16. עליזה פרידמן הגיב:

    מהקריאה בכתוב לעיל נראה שאין מה להפסיד וכדאי לנסות. אחשוב על זה.
    אהבתי את המבחן ההפוך. לעתים קרובות אני מאפשרת תלמידים לבנות מפת מושגים כתחליף למבחן.
    מפת מושגים, דורשת בקיאות רבה בחומר הנלמד כי היא דורשת הבנת המושגים וכן הבנת הקשר בין המושגים.

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s