"זה רעיון יפה, אבל התלמידים שלי לא יודעים לעשות את זה"

כל מי שעוסק בהדרכות והשתלמויות למורים רגיל לשמוע את המשפט הזה. לא משנה אם הרעיון שעלה לדיון הוא עבודה בקבוצות, כתיבת עבודות חקר, שילוב אומנויות לחימה או שימוש באמצעי מתוקשב, התגובה תמיד מתחילה במילים "זה רעיון יפה, אבל…". המשך המשפט יכול להיות "אבל זה לא מתאים למקצוע/ גיל/ אוכלוסיה שאני מלמד", כשאחת הגרסאות הנפוצות היא זו שבכותרת. ההיגיון של המשפט מאד ברור, וקשה להתווכח איתו: אם התלמידים לא יודעים לעשות משהו – אין טעם לומר להם לעשות את זה, כי זה לא ישיג את התוצאה הנדרשת אלא רק יתסכל אותם.

לסיכומו של ענין

ניקח לדוגמא את נושא הסיכומים. נדיר למצוא תלמידים שיודעים לסכם שיעור. רובם מחכים בסבלנות (או שלא…) שהמורה יסכם עבורם את הנלמד על הלוח ואז מעתיקים למחברת (או מצלמים…), ומיעוטם כותבים כל מילה שהמורה אמר. שתי ההתנהגויות הללו אינן קשורות למיומנות של סיכום, אלא הן צורות שונות של העתקה.

אני מקווה ומניח שרוב המורים היו רוצים שהתלמידים שלהם ידעו לסכם בעצמם את הנלמד. אז למה הם בכל זאת מסכמים את החומר על הלוח? למה הם לא אומרים לתלמידים "סכמו בעצמכם את השיעור"? נכון מאד, פשוט מפני שהתלמידים לא יודעים לעשות את זה… ובאופן מפתיע, הטענה הזו נשארת בתוקפה מכיתה א' ועד סוף י"ב. מי שמלמד במוסדות אקדמיים יודע שזה לא משתפר עם הגיל, ואפילו מורים מתקשים לא פעם לסכם כראוי, במיוחד אם זה לא בתחום הדעת שלהם.

כדי שתלמידים ילמדו לסכם, צריך ללמד אותם לעשות זאת, ובעיקר לתרגל איתם. זה לא מספיק שבשיעור לשון והבעה המורה תלמד איך כותבים חיבור, כי התרגול חייב להיות גם מחוץ לגבולות של שיעור לשון. רק אם כל מורה יקדיש חלק מזמן השיעור לכתיבת סיכום על ידי התלמידים, ודאי אם התלמידים ישוו ביניהם סיכומים שונים של אותו שיעור ויזהו את המאפיינים של סיכום טוב – המיומנות של התלמידים תלך ותשתפר.

אבל למהלך הזה יש תג מחיר יקר – ראשית, זה דורש להקצות "זמן שיעור" לטובת הענין, ולכל מורה קשה מאד לוותר על מצרך נדיר זה. מעבר לכך, ברור שבשלבים הראשונים של התהליך הסיכומים של תלמידים לא יהיו ברמת הכתיבה הנדרשת, מה שעלול לגרום לטעויות בהבנה ובזכירה של החומר הנלמד.

לחצֵי הזמן וההספק דוחפים אותנו לבחור ב"דרך קצרה שהיא ארוכה", ולהכתיב לתלמיד מה הוא היה אמור ללמוד מהשיעור.

האלטרנטיבה היא לבחור ב"דרך ארוכה שהיא קצרה", שהרווחים הגדולים שלה יתגלו בהמשך הדרך – גידול במוטיבציה ובמעורבות של התלמידים, אפקטיביות גדולה יותר של תהליך הלמידה עצמו, ומעבר לחומר הנלמד, התלמידים יפנימו מיומנות חשובה לחיים.

אחרי הכל, האם אין זה מתפקידיו המרכזיים של בית הספר – ללמד את התלמידים מיומנויות חדשות?

האם תלמידים יודעים לאתר מידע רלוונטי ברשת?

דוגמא נוספת ניתן לראות בדיון שהתעורר בעקבות הצעתי לתת לתלמידים לאתר בעצמם את המידע כהכנה לשיעור, וזאת על מנת להקדיש את השיעור למשימות מתקדמות של הבניית ידע. לשמחתי, יורם אורעד – המנהל הפדגוגי של "שלובים" (רשת חברתית של מורים), התייחס לדברים במאמרון מצוין משלו, ובין השאר הוא כותב שם כך:

יחיאלי מציע שכדאי לעבור למצב שבו התלמידים מאתרים בעצמם את הידע ולומדים אותו אולם האם זוהי באמת אפשרות מעשית פשוט לשלוח את התלמידים להשגת מידע בעצמם, ולהביאו ללא כל הכוונה לגבי מהות המידע? ומעבר לכך – האם כיוון כזה מתאים לכל התלמידים? לא בהכרח. לדעתי, תלמידים רבים, אולי אף רובם, יתקשו לעשות זאת, או שהפירות שהם יביאו יהיו בדמותו של מידע בלתי רלוונטי או טריוויאלי. כדי לממש כיוון זה בצורה ראויה יש צורך בהנחיה מתאימה ובאסטרטגיות מתאימות שיעלו לדיון ביחד עם התלמידים, עוד לפני שליחתם לחיפוש כזה. גם לאחר מכן יהיה צורך בליווי ובסיוע רבים.

אני מזדהה לגמרי עם הערכת המציאות המתוארת כאן – סביר להניח שהתלמידים "יתקשו לעשות זאת", ושהתוצאות הראשוניות יהיו שטחיות, לא אמינות ומאד דומות. אולם בנוגע למסקנה האופרטיבית מן הדברים, אבקש להציע זוית מבט חלופית: ניתן להתייחס למחיר האפשרי של גישה פדגוגית זו – "יהיה צורך בליווי ובסיוע רבים", כאל הרווח הגדול שלה – "יש צורך בהנחיה מתאימה ובאסטרטגיות מתאימות שיעלו לדיון ביחד עם התלמידים".

כלומר, אם התלמידים יאספו בעצמם את המידע, ותהליך האיסוף עצמו יזכה להתייחסות בכיתה, הרי שמעבר לחומר הנלמד, התלמידים ילמדו לאתר ולמיין מידע. אין חולק על כך שזוהי אחת המיומנויות החשובות ביותר בעידן מהפכת המידע שבו אנו נמצאים. יתכן שבשלב ראשון יש מעט מאד תלמידים שמתאימים למשימה מעין זו, אבל בוודאי זה לא ישתפר באופן ספונטני, ולכן חשוב להכניס שימוש במיומנויות אלו כחלק משגרת הלמידה ללא הבדלי גיל, מקצוע או אוכלוסיה.

לדוגמא, המורה להיסטוריה מבקשת מהתלמידים למצוא ולהביא לכיתה סיפור על חיי היהודים בגטו. באופן לא מפתיע כל התלמידים הביאו את אותם 2-3 סיפורים מגטו ורשה, פשוט מפני שאלו הן התוצאות הראשונות בגוגל. האם המטלה נכשלה? ממש לא, בשיעור אפשר לעסוק בשאלה – מדוע כל התוצאות הראשונות בגוגל קשורות לגטו ורשה? זו כבר ממש הזמנה לחשיבה מסדר גבוה, לעיסוק במושגים מעמיקים כמו עיצוב זכרון היסטורי ועוד. כיוון התפתחות נוסף של תרגיל ההכנה הוא לעסוק בשאלת המחיר של הישענות יתר על חיפוש בגוגל, והצגת אלטרנטיבות אפשריות לאיתור מידע רלוונטי. המשימה לשיעור הבא יכולה להיות שכל אחד יביא סיפור שאין שום סיכוי שמישהו אחר יביא אותו…

למידת מיומנויות – תוך כדי תנועה

כפי שניתן לראות בדוגמא זו, יש נקודה נוספת שאני מבקש להציב לידה סימן שאלה – הקביעה שמיומנויות אלו צריכות להילמד "לפני שליחתם לחיפוש זה". מיומנויות נלמדות בצורה מיטבית תוך כדי תהליך הלמידה, באופן אותנטי סביב התכנים הנלמדים, ובתנאי שמקדישים זמן לעיבוד ומבט רפלקטיבי על התהליך. הקדשת שיעור נפרד ללימוד מיומנויות גורמת לא פעם לכך שהמיומנויות הנלמדות נשארות בתחומי אותו שיעור מיוחד, ואינן מפעפעות אל שאר התחומים הנלמדים. בדומה לחבורה המופלאה שצעדה אל הקוסם מארץ עוץ, גם התלמידים שלנו יכולים לגלות שאת מה שהם רוצים לדעת לעשות – הם כבר מצאו תוך כדי הליכה אל היעד, בלי הקדמות מיוחדות.

ייתכן שחלק מהמורים והמנהלים שקוראים פוסט זה אומרים לעצמם "רק זה חסר לי, מרוב מיומנויות שאני צריך להקנות אני כבר לא רואה את עצמי…" אין ספק שהניסיון לתפוס מרובה, מביא ל"לא תפסת", ולכן יש צורך למקד את הדברים ולהציב יעדים ברורים. על שיטה בדוקה להתמקד במיומנות מסוימת כיעד בית ספרי נכתוב בהזדמנות אחרת, בינתיים קחו לעצמכם כמשימה לסכם את הדברים במשפט אחד…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

7 תגובות על "זה רעיון יפה, אבל התלמידים שלי לא יודעים לעשות את זה"

  1. yaniv sananes הגיב:

    אהבתי את המטלה האחרונה שלך!
    לעניינו של דבר, אתה מתאר בצורה יפה מאוד את ההתלבטות של כל מורה – כיצד לשלב, אם בכלל, מיומנויות נוספות השיעור מלבד הקניית הידע בתחום הדעת שלו.
    אני טוען בהכללה גסה, כי ההתלבטות הזאת אינה קיימת! ממפגש עם מורים רבים אני מזהה בורות עצומה במיומנויות של העולם החדש, ואם אני אהיה יותר חד בלשוני אני עלול אפילו לטעון שהמורים ניחנים בבורות עמוקה עוד יותר במיומנויות למידה של העולם הישן.
    כ"כ קל ופשוט להישאב להוראה ממוקדת תוכן בשיעורים מאשר לברר האם לתלמידים יש בכלל מיומנויות למידה כלשהם. אתה יודע למה?! מכיוון שאני לא בטוח שלמורים עצמם יש מיומנויות כאלה. זאת הסיבה שאהבתי את המטלה שהבאת בסוף דבריך. מעניין יהיה לדעת כמה מורים היו מסוגלים לסכם או לתמצת כראוי את הרשומה שלך (אני חושש לומר שהרבה מאוד מהמורים), כמה מורים שמבקשים מהתלמידים שלהם לכתוב פסקה (להביע עמדה) בנושא מסויים יודעים בעצמם לכתוב עמדה שתיחשב ראויה? ויותר מזה, אני שולח אותך לבדוק האם ספרי הלימוד יודעים לכתוב פסקות ראויות, שתשמשנה כהשראה למורים ולתלמידים הלומדים מהם. לא מכבר נדרשתי לסייע לביתי (חט"ב) לסכם פרק קצר מתוך ספר הסטוריה במסגרת שיעורי בית. אני חייב לומר לך, שכמורה להבעה וללשון, לא הצלחתי להבין את הטקסט שלא לדבר על הצלחה לסכם אותו. אני משוכנע שכשהמורה בכיתה קראה או האזינה לסיכומי התלמידים לא ידעה איך להעריך את הסיכומים האלה.
    אז מה בעצם אתה מציע למורים, לעשות את מה שהם לא יודעים?! ללמד אותם מיומנויות חיפוש והערכת תוכן כשלהם עצמם אין מושג מעבר לגיגול פשוט?!
    אם המוסדות להכשרת מורים רק היו מניחים את כל התיאוריות היפות בצד ומשקיעים יותר בפיתוח מיומנויות למידה אצל פרחי ההוראה, אם מנהלי בתי הספר היו משכילים להפסיק להטריד מורים באחוזי זכאות לבגרות והיו משקיעים יותר בפיתוח מיומנויות למידה אצל המורים, אם המפקחים והמפמרים היו דורשים לראות בשיעורים יותר מיומנויות למידה (ולא להסתפק בהצהרות מפמ"ר בתכנית השנתית), ואם ואם ואם…
    עד אז יאלצו המורים ש"זה בדמם" להיות כנטע זר בחדרי המורים, וכמורים מטרידנים בעיני התלמידים.

  2. יניב שלום,
    תודה על התגובה המפורטת.
    הנושא של הוראת מיומנויות הוא אכן נושא כאוב, נגעתי בו על קצה המחט, ואתה הרחבת את החור (או אולי בור)…
    אני חושב שצריך לקחת את ההצעות האחרונות שלך בשתי ידיים, והעיקר – להתחיל תנועה ולא לחכות שדברים יגיעו מלמעלה.
    הסיפוק הגדול יגיע מהתוצאות ומהתגובות (הלא מיידיות) של התלמידים ("אתה לימדת אותי לחשוב…"), וכמובן גם של המורים.
    זה בדיוק מה שהוביל אותנו להקים את צוות השתלמוודל, ובהחלט אפשר לראות תזוזות חיוביות בבתי הספר שהתחלנו לעבוד איתם.

  3. פינגבאק: "לומד עצמאי זקוק למורה עצמאי" – רשמים מהדיון בכנסת על שינוי בחינות הבגרות | אפשר לחשוב

  4. פינגבאק: "תסמונת הידע השביר" – למה תלמידים לא מצליחים ליישם את מה שהם לומדים? | אפשר לחשוב

  5. פינגבאק: "לחזור על החומר" בלי למחזר את עצמך | אפשר לחשוב

  6. טל לביא הגיב:

    יניב שלום
    נחשפתי למאמר המעניין שלך דרך פורטל מסע. אני עוסקת בהכשרת מורים בעיקר בנושא של הוראת אסטרטגיות למידה במסגרת הדרכה במשרד החינוך והוראה במכללה למורים. לצערי מסכימה לחלוטין עם הכותב הקודם ואיתך בנוגע לקושי בלמידת מיומנויות. השינוי שאנו זקוקים לו הוא עמוק מאוד.
    ראשית- שינוי בתהליכי הכשרת מורים , כמו שכתב קודמי, עיסוק רב הרבה יותר באסטרטגיות קריאה , כתיבה, זיכרון והתארגנות והרבה פחות בתיאוריה. ההכשרה היום מתמקדת בהוראת תחום הדעת ופחות מידי בבניית שיעורים פעילים, מקדמי חשיבה. הרעיונות שהצעת נהדרים אך הם דורשים מיומנות גבוהה של המורים בהערכת קריאה וכתיבה. השינוי חייב להתחיל לדעתי מהיסודי.
    שנית- שינוי בכמות החומר שנדרש המורה ללמד, רק שינוי מכמות לאיכות יוכל לאפשר דרך למידה כזו. המרד הולך לשם אך השינוי ייקח שנים, כי הוא שינוי תפיסתי.
    טל לביא

  7. פינגבאק: למידה הבנייתית בסביבה מתוקשבת | עמי סלנט

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s