"שבור בעת חירום" – מפרוצדורה מנהלית לחלון הזדמנויות פדגוגי

פעם בשנה מתקיים במערכת החינוך "תרגיל למידה מרחוק בשעת חירום", במסגרתו נדרשים בתי הספר להפעיל את התלמידים בלמידה מתוקשבת באמצעות אתר האינטרנט הבית ספרי. 

בדרך כלל מתייחסים בבתי הספר לתרגיל הזה כאל עוד מטלה מטרידה. רכז התקשוב הבית ספרי מקבל לשבוע אחד את 'סרט הקפטן', והוא מעביר למורים הנחיות מדויקות כיצד לעבור את התרגיל בשלום. יש לא מעט בתי ספר שזו ההזדמנות שלהם להוציא מהנפטלין את האתר הבית ספרי, להשתמש בו כנדרש במסגרת התרגיל, ולהחזיר אותו למקומו הטבעי עד לתרגיל בשנה הבאה. כמובן שיש גם הרבה בתי ספר שבהם למידה מתוקשבת היא דבר שבשגרה, ומבחינתם יום התרגיל אינו דרוש הכנה מיוחדת. 

ומה המצב ברוב בתי הספר? הם  נמצאים איפשהו באמצע.

אין צורך להרבות במילים על חשיבות התרגיל, שכן לצערנו השבתת בתי ספר בשל מצב בטחוני אינה אירוע נדיר במחוזותינו (בעיקר במחוז דרום). ולמרות זאת, התפקוד של המורים והתלמידים במסגרת התרגיל דומה לא פעם לתפקודם בעת תרגיל ירידה למקלטים בשל מתקפת טילים, כך שרוב המשתתפים עושים את הכל "בכאילו".

דחיפה קטנה למים

אין זה סוד שהלמידה המתוקשבת במערכת החינוך רחוקה מלממש את הפוטנציאל הפדגוגי הגלום בה. יותר ויותר מורים  משלבים כלים מתוקשבים בלמידה הסדירה, אבל לא פעם מדובר ב"איים של חדשנות" שאינם מתחברים לכדי יבשת שאפשר לעמוד עליה.

מניסיוננו בתחום הדרכת מורים לשילוב התקשוב בהוראה, אחד המחסומים הגדולים הוא המחסום הפסיכולוגי של "הקפיצה למים". מורים מוכנים "ללבוש בגדי ים", כלומר לתכנן משימות ומטלות מתוקשבות, אבל ברגע האמת רבים מהם חוששים להשתמש בהן, ומעדיפים להיצמד אל ההוראה הנוחה והמוכרת. החשש מפני תקלות טכניות, והעובדה שלחשש הזה יש נטייה די גבוהה להתממש, אינה מקלה על המורה שכבר החליט לצעוד את הצעד המתבקש. אם אין התגייסות בית ספרית לקידום הנושא, יהיו מעט מורים שיעזו לקפוץ למים, ואילו השאר יעדיפו בדרך כלל להישאר על שפת הבריכה ולהתבונן מהצד (חלקם יחכו לרגע שה'נחשונים' יבלעו מים, בשביל לספוק כפיים ולומר "ידענו שזה לא יעבוד").

במובן זה, התרגיל ל"למידה בשעת חירום" יוצר הזדמנות נהדרת. המערכת הבית ספרית כולה נדרשת לצאת מ"איזור הנוחות" שלה ולעשות שימוש באמצעים מתוקשבים לטובת הלמידה הסדירה. אין מדובר במורה מסוים או בכיתה בודדת, אלא בתהליך משותף של כלל המורים בבית הספר. לאחר שהמורים "נדחפו למים", יתכן שחלקם יגלו שהמים לא כל כך מפחידים, ואולי אף יהיו מוכנים ללמוד ברצינות כיצד לשפר את סגנון השחיה שלהם.

כדי שהתרגיל ימונף לכיוון הזה, על הנהלת בית הספר להתגייס למשימה, ולהתייחס לתרגיל כאירוע שמזמין שינוי מתמשך. היערכות מוקדמת, שילוב כלל הגורמים הבית ספריים (הורים, מורים ותלמידים), ובעיקר הכנה מראש של תהליך המשך מסודר – יאפשרו להפיק את המירב מההזדמנות הזו.

אם הדברים הללו רלוונטים עבורכם, ודאי תשמחו לשמוע שצוות השתלמוודל הפיק מיני-קורס מקוון שמסייע לבתי הספר להיערך לתרגיל, כולל הרבה טיפים שימושיים.

הקורס למנהלים נמצא בקישור הזה, ואילו הקורס למורים נמצא בקישור הזהמוזמנים להירשם ולהפיץ, זה הכל בחינם.

בתקווה ששעת חירום אמיתית לא תגיע, ושלמידה מתוקשבת לא תהיה רק פתרון לשעת חירום…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על "שבור בעת חירום" – מפרוצדורה מנהלית לחלון הזדמנויות פדגוגי

  1. פינגבאק: 0=1+1+1+1, על הכשל המובנה ב"ארגז הכלים המקוון" | אפשר לחשוב

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s