מה עושים עם מי "שאינו יודע  לשאול"? (הלילה הזה כולו פדגוגיה)

פסח בפתח וכל ילדי הגן כבר מזמזמים "מה נשתנה" להנאתם. זהו ללא ספק אחד הקטעים ב"הגדה של פסח" שבו כמעט כולם מכירים את המילים והמנגינה (לאחרונה הצטרף גם "והיא שעמדה" הפופולרי), אך מעניין כמה מהמזמזמים שמו לב לעובדה שהמילים והמנגינה אינן מתאימות האחת לשניה.

המנגינה, כמו גם חלוקת התפקידים בין הילד המזמר לבין הקהל, נותנות את הרושם שהקטע כולל בתוכו גם שאלות וגם תשובות, אולם הקטע כולו הוא שאלה אחת גדולה, ובה מספר סעיפים. כלומר, המילים "הלילה הזה כולו מצה" אינן תשובה לשאלה "מה נשתנה", אלא סעיף נוסף של השאלה. התשובה לכל השאלות הללו מתחילה מיד אחרי מה נשתנה – "עבדים היינו…", כך שסיפור ההגדה מספק את ההסבר לכל אותן התנהגויות מוזרות.

עוד פחות ידועה היא העובדה שלא חייבים לומר "מה נשתנה", כפי שעולה מן הקטע הבא בתלמוד, שמספר על ליל סדר שבו התארח הילד אביי אצל גדול הדור של אותה תקופה – רבה:

אביי ישב בסדר אצל רבה, וראה שלוקחים את השולחן במהלך קריאת ההגדה. אמר להם: עדיין לא אכלנו, ואתם לוקחים את השולחן מלפנינו?! אמר לו רבה: פטרת אותנו מלומד "מה נשתנה".

(מתורגם מתוך מסכת פסחים דף קט"ו)

על פי המתואר כאן, במקרה שבו השאלות פורצות מהילדים באופן ספונטני, אין צורך להשתמש בנוסח המקובע מראש של "ארבע הקושיות". נראה שכבר המשנה, שהיא המקור לנוסח ההגדה שלפנינו, מציגה את "מה נשתנה" כחומר עזר לתלמידים מתקשים:

מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכַאן הַבֵּן שׁוֹאֵל.

אִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן – אָבִיו מְלַמְּדוֹ:

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻּלּוֹ מַצָּה…

לְפִי דַעְתּוֹ שֶׁלַּבֵּן אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

(מסכת פסחים פרק עשירי)

המעשים המיוחדים של לילה זה אמורים לעורר באופן טבעי אצל הילדים שאלות, כפי שקרה אצל הילד אביי (שגדל להיות אחד מגדולי חכמי התלמוד). כאשר מגיעים אל הכוס השניה מתוך ארבע הכוסות, ההורה אמור לתת להם את ההזדמנות לשאול את השאלות ("אני אתן לכם זמן לשאלות"). הקושיות המוכנות מראש נועדו רק עבור הבן שאין בו דעת, זה שצריך ללמד אותו לשאול.

אך גם כאן עלינו לשאול – איזו תועלת חינוכית יש בכך שהבן יחזור כתוכי אחרי השאלות שיאמר לו אביו? מדוע להשקיע בכך מאמץ מיוחד, ולא לעבור ישר לסיפור יציאת מצרים?

להפוך את "מה נשתנה"

שאלההבן שעליו אנחנו מדברים, זכה מאוחר יותר לכינוי "שאינו יודע לשאול". לכל אחד מארבעת הבנים יש שאלה משלו, וההגדה מבקשת מאיתנו לזהות את דמות התלמיד שמאחורי השאלה, ולהתאים לו את התשובה ואת דרך ההוראה שלנו. לא כל בן-תלמיד צריך לקבל את אותה תשובה. אולם מה עושים עם מי שאינו יודע לשאול? לגבי הבן הזה קובעת ההגדה – "את פתח לו", כלומר – תסייע לו, תתווך לו.

נראה שזה בדיוק תפקידן של השאלות ב"מה נשתנה" – לסייע לאב לעורר אצל הבן שאלות. האב הוא זה שפונה בשאלה אל הבן "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?", ובכך הוא מעודד אותו לשחק "מצא את ההבדלים", ולשים לב לדברים מיוחדים שמתרחשים הערב. אם הבן ממש מתקשה, יכול האב אפילו לתת לו רמז, "שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה…", ואז ודאי יתעורר הבן ויאמר "הלילה הזה כולו מצה!" (וזאת באופן הפוך לגמרי מהדרך שבה נהוג לומר קטע זה כיום, כך שהילדים קוראים את המשפטים "מה נשתנה" ו"שבכל הלילות", וכל המבוגרים עונים להם במקהלה – "הלילה הזה כולו…").

כלומר, גם את הבן "שאינו יודע לשאול", עלינו להביא למצב שבו הוא שואל שאלה כלשהי, או לכל הפחות משלים שאלה קיימת, אך בוודאי שאין לוותר על עצם השאלה או לשאול את השאלות במקומו. בליל הסדר השאלות אינן באות לאחר שלומדים את ה"חומר", אלא מהוות את השלב הראשון של הלמידה. במובן מסוים אומרת לנו ההגדה, אפילו אם כולם מקשיבים יפה, אל תתחיל "ללמד" אם ללומדים אין שום שאלה שמטרידה אותם.

בשפה ארמית הפועל "בעי" פירושו "שואל", אך גם "צריך" או "רוצה". גם בעברית משמש בפועל "לשאול" במשמעות של שאילת חפצים עבור צורך או רצון כלשהו. למידה היא תהליך שבו הפרט הלומד מקבל מענה לצורך שהתעורר אצלו. תפקידו של המורה אינו רק לענות על הצורך שהתעורר, אלא במקרים רבים גם לעורר את הצורך עצמו. בתהליך לימודי סטנדרטי השאלה היא פונקציה של הבנה – המורה שואל שאלות כדי לוודא שהתלמידים הבינו את דבריו, והתלמיד שואל שאלות אם אינו מבין פרט כלשהו, או אם אינו מצליח לענות על שאלותיו של המורה. אך כאן אנו מכוונים לשאלות שהן פונקציה של סקרנות, להציב את השאלות בתור השלב הראשון של השיעור, בתור תנאי בסיסי לכך שאכן עומד להתקיים כאן תהליך של למידה.

זה נכון שבליל הסדר כל הנוכחים צריכים לצאת ידי חובת סיפור יציאת מצרים, אבל ההגדה קובעת שאי אפשר להתחיל בסיפור אם אין שאלה. גם אנו כמורים לא יכולים לפטור את עצמנו באמירה "אתם צריכים את זה למבחן", ועלינו לחפש את נקודת הצורך העמוקה יותר שתוכל לחבר את הלומד לתהליך הלימודי, ואם אינו יודע לשאול – את פתח לו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

20 תגובות על מה עושים עם מי "שאינו יודע  לשאול"? (הלילה הזה כולו פדגוגיה)

  1. שמעון הגיב:

    יפה מאוד.
    כתוב בטעות 'מלומד' במקום 'מלומר'.
    כדאי רק להוכיח מן המשנה ש'ודורש מארמי אובד אבי…' זוהי התשובה לכל השאלות, קרי, קריאת ההגדה.

  2. חן הגיב:

    כתבתם כי בלילה הזה תפקידן של השאלות ב"מה נשתנה" – לסייע לאב לעורר אצל הבן שאלות.
    מה שנשתנה הוא שבלילה הזה תפקיד ההורים- אבות ואמהות, לעורר אצל בנים ובנות שאלות!
    חשוב לזכור שגם זה נשתנה.
    חג שמח

  3. זאב הגיב:

    מאמר יפה מאוד. ויש להוסיף שמסופר על הרבי מלובביץ זצ"ל שערך סדר לעצמו ונהג לפי הכלל שאם אין לו מי שישאל (לא היו לו בנים) שאל לעצמו. ומוסיף המלבי"ם שמזכירים בשאלות מצה ומרור שהם סמל לעבדות ומרירות וטבול והסיבה – סמל לישועה וחרות ותיכף ירגיש האדם בלב הכרה פנימית להודות להלל לה'.

  4. gabi tal הגיב:

    דומני שהבעיה המרכזית של תלמידינו אינה "שאינו יודע לשאול" אלא שאינו יודע לענות.
    התלמידים מגיעים ללימודים העל יסודיים מבתי הספר היסודיים, ולפעמים אני תוהה מה עשו איתם במשך שש שנים בהם למדו ביסודי???
    הם מגיעים אלי חסרי מיומנויות למידה יסודיים ובסיסיים, אוצר מילים דל מאוד, קשיי הבנת הנקרא והנשמע . ואנו צוות המורים עמלים קשה מאוד כדי להקנות להם כלים מתאימים להשלמת הפערים אשר צברו. ומכיוון שהמוטיבציה שלהם אינה מרקיעה שחקים בלשון המעטה אנו צריכים כל הזמן:
    "את פתח לו" – אחרת הוא לא יזיז את עצמו מהאיפון , הסמרטפון או כל מכשיר אלקטרוני אחר המחובר אליו כעירוי ישר לוורידים. הייתי שמח מאוד לעבוד עם סוג של תלמידים "שאינו יודע לשאול" – הם הרי כחומר ביד היוצר ומחכים וצמאים לכל למידה או ידיעה הם זקוקים רק למאיץ הראשוני אשר ידליק את הניצוץ .
    חג פסח כשר ושמח!
    גבי טל

    • גבי שלום,
      כיוון שאנחנו בעניין של הצבת שאלות, נראה לי שלא מעט אנשים שמלמדים במוסדות להשכלה גבוהה יזדהו לגמרי עם דבריך, אך יפנו את אותה שאלה כלפי שנות הלמידה בתיכון.
      נראה שתמונת המצב שאתה מתאר נובעת מכך שתהליך הלמידה הקלאסי מתנהל כך שהתלמידים נדרשים למחזר תשובות לשאלות שמעולם לא הטרידו אותם. מי שאינו יודע לשאול לעולם גם לא ידע לענות, וכדי לפתח מיומנויות למידה כלשהן, הלומד חייב להיות מעורב ומעורה בתהליך הלימודי.
      כל עוד יש תחושה שכל שיעור הוא למעשה "שידור חוזר", אין פלא שהתלמידים יעדיפו להתעסק עם כל מה שבא לידם.

    • פנינה הגיב:

      מאמר מעניין, מוסיף נופך למושג "השאלה" אהבתי את הרעיון של זיהוי הדמות של השואל….
      המשיכו לשלוח מאמרים.לעניות דעתי -מאמרים מחדדים תובנות,מחדשים,מעדכנים,מרעננים ונותנים מנוף לעבודה בחינוך.
      תודה רבה

  5. מוטי שולץ הגיב:

    "שאינו יודע לשאול" מאפיין רבים וטובים מתלמידינו היקרים בימים אלה. אמר פעם מישהו שהתלמידים נמצאים עתה בתקופת ה" בוהו" …כלומר עד לא מזמן הם היו בתקופת ה"תוהו" , והיום זוהי הבהייה…
    להצליח לעורר אצל התלמידים סקרנות בסיסית לגלות, להתעניין, לחפש לאתגר … לא פשוט. לא מכיר מתכון לשיפור המצב, חוץ מלהעלות את הנושא כל העת על סדר היום. לא לוותר. בהצלחה.

    • מוטי שלום,
      תודה על דבריך הכנים. אכן האתגר של "להעיר" את התלמידים הולך ונהיה קשה, אך אל לנו להרים ידים.
      אנחנו עובדים הרבה עם הרעיון של הלמידה ההתנסותית, ורואים תוצאות יפות בשטח, בקרוב אנחנו מתכוונים לפרסם את המתכונים שהצליחו לנו. מוזמן לעקוב.

  6. רותי בידץ הגיב:

    יותר מדי תגובות על "התלמידים בימינו" הוציאו אותי משלוותי. כמו שמראה ההגדה, כנראה שהתם, וזה שאינו יודע לשאול, וגם הרשע שכל החוקים האלה הם של השאר מבחינתו, היו לפחות 75% גם מהתלמידים בימי כותבי ההגדה. אתם מוכנים לרדת בבקשה מגבם של "תלמידינו היקרים" ולהפסיק לקטר עליהם? נכון שיש להם אייפון, אבל יש להם סקרנות אדירה לעולם. צריך רק ללמוד להתחבר לשאלות שלהם, כמו שהראה חובב כל כך יפה בקטע הזה.
    כותבת מורה להיסטוריה ולמחשבת ישראל בתיכון ממלכתי.

    • talgabi הגיב:

      למורה להיסטוריה שלום!
      אייני חושב שכוונתנו הייתה להוציא שם רע או להכפיש את תלמינו היקרים. הכוונה הייתה להצביע על תופעה מדאיגה אשר קיימת לדאבוני הרב כמעט בכל כתה הטרוגנית ממוצעת.
      ועצם העלאת הנושא לדיון מצביע על הרצון העז למצוא פתרונות פדגוגיים.
      ברוב צניעות ממרום שנות ההוראה הרבים שלי (30) סיגלתי לעצמי כישורי הוראה אינטראקטיביים חדשניים ומרחיקי לכת ואני נחשב כמורה מוביל בשדה התקשוב. השיעורים שלי מאוד מגוונים, מעניינים ואף יוצרים סקרנות אולם כמה תלמידים את מכירה שהם באים לכתה ללמוד מתוך סקרנות טבעית? אם תעני בכנות על שאלה זאת תגיעי למסקנה שאין מנוס מלהעלות שאלות מסוג זה ואחרות כדי למצוא את המרשם אשר יוביל ללמידה משמעותית ואפקטיבית.
      שוב אין לי מושג היכן את מלמדת ומה טיבם של תלמידיך, אני רק יכול לומר שהיתי שמח מאוד לפגוש תלמידים המונעים ממוטיבציה וסקרנות לנלמד, אילו היה כך לא היה מאושר ממני.
      בכל אופן להתעלם מהבעיות הפדגוגיות אשר מציפות אותנו בשדה ההוראה אינה מהווה פתרון ובוודאי מזה לא תצמח שום תועלת.
      בכל הכבוד הראוי,
      גבי טל

      • גבי ורותי שלום,
        בהתאם לבדיחה הנושנה, אני חושב ששניכם צודקים. ההוראה היתה מאז ומתמיד אתגר לא פשוט, ועם זאת האתגר נהיה קצת קשה יותר במציאות שבה לכל תלמיד יש אלטרנטיבה מושכת וזמינה, והרגל של עולם גירויים המתחלפים מדי דקה.
        בעיקר אני מזדהה עם האמירה שלכם שהבעיות הפדגוגיות הן אלו שצריכות להטריד את מנוחתנו, ובראשן יצירת מערכת למידה שמושתתת על מוטיבציה וסקרנות, ולא על כורח והישגיות. הציטוט של איינשטיין "פלא הוא שמערכת החינוך הותירה סקרנות כלשהי אצל הילדים" כבר מאוס, אבל לצערי הוא רלוונטי מתמיד.
        ברור שצריך לפעול לקידומה של למידה פעילה יותר, שנותנת הרבה יותר מקום לשאלות של תלמידים, גם על חשבון כמויות "חומר" בלתי נדלות, וזו אחת המטרות המרכזיות של הפעילות שלנו כחברה.

      • פיני שחר הגיב:

        שלום גבי ,

        מסכים אתך לחלוטין בנושא הבעיה בלימוד בכיתה הטרוגנית ועם יותר מ 15 ילדים . יצא לי לדבר עם מורה שעבד כמהנדס ברפא"ל, פרש ועשה הסבה להוראה וכיום מלמד מקצועות מדעיים כגון פיסיקה, כימיה , מתימטיקה בגן . כן, כן בגגגגןןןןן ! שוחחתי עמו למעלה משעה נסחף בהתלהבותו מילדי הגיל הרך .
        שורה תחתונה מהשיחה עמו היתה שבגלל שבגילאים רכים אלו אין כמעט משקעים ודעות קדומות , הילד הוא כחומר ביד היוצר ותפקיד ה"מורה" הוא לתעל את סקרנותו לתחום הדעת שאותו רוצה להנחיל. כמובן שהמורה צריך לדעת לדבר במושגים הקרובים לעולמו של הילד ולמשוך את סקרנותו ע"י העלאת שאלות .
        לפעמים , השאלות של הילדים ועוד יותר התשובות הדהימו אותו בפשטותן ויחד עם זאת בעומקן . ילדים רכים גם פחות מתביישים לשאול שאלות ולהביע את דעתם/תן.
        ברור ששיטות הלימוד בגילאים שונים שונות מעט בנושאי המשגה , אך העקרון של המחשה והתנסות נכון לכל הגילאים ואני מאמין גדול בשיטת הניסוי והטעייה שיותר ויותר לובשת צורות שונות בדמות מקצועות כמו רובוטיקה או PBL ( למידה בסביבה פרויקטאלית) . אין ספק שסביבת הלמידה ועזרי הלמידה צריכים להשתנות ולהתאים את עצמם לדור השונה מאוד מקודמיו ואשר יש לחדור ולהגיע אליו דרך שריון הטלפון החכם . אני מאוד אוהב את הרעיון שלהפוך את הטלפון החכם מאויב לאוהב ואני חושב שאולי זו תחילתה של ידידות נפלאה . אני גם חושב שדמות המורה צריכה להשתנות ממורה למנטור , וממעביר מידע ליועץ ומדריך . ייטיבו המורים לעשות אם ירדו מעט מהאגו שלהם ויבכרו חינוך באמצעות דוגמה אישית ואמפטיה ולא ע"י העברת חומר והנחתתו על ראש התלמידים , אשר לא מבינים מהיכן זה נוחת עליהם ולמה עליהם לבלוע ולהקיא חומר אשר לדעתם/תן אינו כלל רלוונטי להצלחתם כבני אדם המשתלבים , תורמים ונתרמים מהחברה הסובבת אותם. ה"למה" לא פחות חשוב מה"איך" ואם ה"למה" לא ברור , ה"איך" יכול לעשות שמיניות באויר כיון שלא יהיה רלוונטי. אכן 4 הקושיות מלמדות אותנו שאם לא נענה על הלמה , יהיה קשה לנו ליצור סביבת למידה אטרקטיבית ואפקטיבית.
        מקווה שיקום שר חינוך כפירון ,שימשיך את מהפכת החינוך שהתחיל, ונצא כולנו כמורים מחנכים וחברה נשכרים מכך.

        בהוקרה ובהצלחה במשימה מורכבת זו ובברכת חג פסח שמח וכשר !
        פיני שחר
        מורה ומנטור לאלקטרוניקה ומחשבים בתיכון ובמכללה

  7. פיני (פנחס) שחר הגיב:

    שלום חובב,

    כל מילה בסלע ! אכן יצר הסקרנות קיים בכל אחד מאיתנו כולל התלמידים שלנו. רק צריך לדעת לעורר אותו . אחת הדרכים היותר טובות לעורר אותו הוא לפתוח את השיעור בשאלה הקרובה לחיי היומיום של הילדים ומענינת אותם גם אם הקשר לנושא הלימוד הוא עקיף ולא ישיר. רצוי גם לתת להם זמן לענות ( ואפילו לרשום את התשובה ) ולא לתת להם את התשובה ישר. עצם החשיבה על השאלה והתשובה לה חשובים מעין כמותם ליצירת ענין ופתיחות לחומר הנלמד.

  8. פיני שלום,
    תודה על תגובתך. מסכים בהחלט עם החשיבות של השאלה, אולם מציע לבחון את האפשרות להתחיל עם שאלות של תלמידים דווקא. "היום נלמד על ____, אילו שאלות יש לכם על נושא זה?". כשתלמיד שואל שאלה הוא הופך להיות בעל ענין, גם אם הנושא לא תמיד מעניין…

  9. פינגבאק: "לחזור על החומר" בלי למחזר את עצמך | אפשר לחשוב

  10. רחלי צוקר הגיב:

    שלום חובב,
    אהבתי מאד את המאמר. אני תמיד טוענת שהשאלה חשובה יותר מהתשובה. כי אם השאלה התעוררה אצל התלמיד, אותה הוא יזכור[!] גם אם התשובה שיקבל לא תספק אותו.
    לגבי שלל ההפעלות שהצעתם השנה [פסח תשע"ה], התאכזבתי:(
    שלל הפעילויות המוצעות הן לאו דוקא מעוררי שאלה…או דריכות… אז מה אפשר לעשות?
    צריך בכל בית למצוא את השאלה הטובה – "שאלת המחץ" שהיא תהיה "עמוד השדרה" של ליל הסדר. שאלה עם חזון, שאלה המקשרת בין העבר והעתיד שלנו.מאין באנו ולאן אנו הולכים [!]
    ולא להזניח לרגע את החזון והרעיון של לאן אנו הולכים!
    אז הגענו לארץ ישראל, ועוד לא בנינו את בית הבחירה…דיינו?
    זה מה שהיה חסר ברעיון שלל ההפעלות השנה…

    • רחלי שלום,
      תודה על תגובתך.
      את שלל הפעילויות לא אנחנו הצענו, אלא כלל אנשי החינוך שהוסיפו רעיונות משלהם.
      כמובן שאת מוזמנת להוסיף גם את הרעיונות שלך.

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s