"הגעת אל היעד?" – על מטרות ויעדים בית ספריים

שנת הלימודים עומדת להסתיים, וצוותי הניהול של בתי הספר מתחילים בהיערכות לשנת הלימודים הבאה. איך מסכמים את השנה הנוכחית? עד כמה בית הספר התקדם? האם עמדנו ביעדים שהצבנו לעצמנו?

לא פעם התשובה לשאלות מעין אלו היא מאד כוללנית – "סך הכל היתה שנה טובה, יש תחומים שממש התקדמנו בהם, ויש דברים שעוד יש לנו מה לעבוד עליהם". הבעיה העיקרית בתשובה מעין זו היא שאי אפשר להסיק ממנה שום מסקנות אופרטיביות, כך שבית הספר ממשיך לעשות "more of the same" מדי שנה.

בשנים האחרונות יש דרישה גוברת מבתי הספר להגדיר יעדים כחלק מהגשת תוכנית העבודה שלהם לגורמי הפיקוח. במקביל בתי ספר רבים עוברים תהליכים של עיצוב "חזון בית ספרי", "מטרות" ו"יעדים", בליווי של יועצים ארגוניים. לא פעם התהליך הארגוני מסתכם בעצם הניסוח של הדברים, ואין שום בקרה לאורך השנה על מידת העמידה ביעדים ("תשאל את המזכירה איפה שמנו את רשימת היעדים של תשע"ד?"). הבעיה מחמירה בשל הבלבול בין מטרות ליעדים, שגורם לכך שהדברים מנוסחים בצורה מאד כוללנית ועמומה, מבלי שניתן יהיה לנטר את ההתקדמות בצורה כלשהי.

בעיית העמימות אינה מתחילה בבתי הספר, ונדמה שמקורה במסמכים הרשמיים של משרד החינוך. מדי שנה מפרסם משרד החינוך את המתנ"ה (=מארז תכנון ניהול והיערכות) שלו למנהלי בתי הספר. מדובר במסמך בעל חשיבות עליונה, שמטרתו "לאפשר למוסד החינוכי להכין תכנית אסטרטגית המבטאת את תפיסתו הייחודית בהלימה למטרות משרד החינוך" (מתוך ההקדמה של מנכ"לית המשרד). בפתח המסמך מוצגים המטרות והיעדים של משרד החינוך לשנת הלימודים הקרובה, כולל ציטוט של ההבחנה בין מטרה ליעד:

מטרות- ההישגים הרחבים ביותר אליהם הארגון חותר. המטרות מייצגות את העתיד הרצוי.

יעדים- הישגי הביניים… תוצרים מוחשיים שהשגתם מהווה אבני דרך להשגת המטרה.

הגדרות אלו מתבססות על מדריך התכנון הממשלתי, אולם כאשר בוחנים מקרוב את רשימת 13 (!) היעדים של משרד החינוך, ניתן לראות שאף אחד מהם לא עונה להגדרה של יעד!

הנה למשל המטרה הראשונה המופיעה במסמך – "קידום למידה משמעותית שתוביל להישגים לימודיים, למימוש עצמי ולמצוינות". ללא ספק מדובר במטרת ראשונה במעלה, כפי שהיא באה לידי ביטוי ברפורמה "ישראל עולה כיתה", וכטבעה של מטרה היא מנוסחת בצורה כללית למדי. ומה הם היעדים המפורטים שכלולים במטרה זו? הנה הרשימה:

הבנייה משותפת של תפיסה פדגוגית כוללת של הלמידה המשמעותית.
קידום הישגים לימודיים בדגש על פיתוח תפקודי לומד המותאמים למאה ה-21.
התאמת תכניות הלימודים, מערכי הערכה ומדידה, תפיסת ההוראה, ההכשרה והפיתוח המקצועי

המשפטים הללו כוללניים מאד, ולמעשה כל אחד מהם מהווה מטרה ראויה בפני עצמו. קשה מאד לראות בהם "אבני דרך", "תוצרים מוחשיים" או "הישגי ביניים", שכן אין בהם כל ממד קונקרטי. באיזה מצב יכול מוסד חינוכי להכריז שהוא עמד ביעד של "הבניית תפיסה פדגוגית"?

ושאלה קשה יותר: אם גם ברשימת היעדים של השנים הקודמות מופיעים  "שיפור ההישגים הלימודיים" ו"התאמת מערכת החינוך למאה ה-21" (המתנ"ה של תשע"ד, תשע"ג), אז מדוע היעד הזה עדיין קיים בתשע"ה? מה עלינו לעשות אחרת, על מנת שהשנה נצליח לעמוד ביעד הזה?

למה אנחנו לא אוהבים להציב יעדים?

חשוב שנדייק את הדברים. משרד החינוך אינו מפעל, והרעיון של מדד אחיד (אחוז המסיימים תעודת בגרות) לכלל המערכת יצר תופעות לוואי קשות של הגעה ליעד מספרי בכל מחיר. מערכת החינוך מורכבת ממאות ואלפי גופים עצמאיים שלכל אחד מהם יש להתאים מערכת יעדים משלו ע"פ המאפיינים שלו.

ומעבר לזה, מערכת החינוך אינה לבד. אנשים נוהגים להציב לעצמם מטרות כמו "לאכול בריא", "להיות מאוזנים כלכלית", "להקדיש יותר זמן לילדים", ועוד, ואף משתדלים לבצע פעולות שיקרבו אותם אל המטרה הנחשקת. אך מה קורה כאשר אנחנו מתרגמים את המטרות ליעדים כגון "להקפיד על שלוש ארוחות מזינות בשבוע הקרוב", "לצמצם את המינוס ב-5000 ש"ח בתוך חודש", ו"לא לענות לטלפונים בענייני עבודה בין השעות  18:00-20:00"?

זה הופך להיות מחייב, ובעיקר מעמיד אותנו מול האפשרות שלא נעמוד ביעד שהצבנו. אם לא עמדנו ביעד – נצטרך לעמוד מול המראה, להסתכל לעצמנו בעיניים, ואז לחשב מסלול חדש, ולעשות מאמץ מיוחד כדי לעמוד ביעד בפעם הזאת. לא נעים לעמוד מול המראה פעם נוספת.

נראה שגם מוסדות החינוך נתקלים בקושי הזה. לגבש את צוות המורים או ועד ההורים סביב רשימת מטרות חינוכיות, זה מהלך הכרחי ובעל ערך. מי יכול להתנגד ל"מצוינות", "הכלה", "כבוד הדדי"? אבל כשמתרגמים את המטרות ליעדים, העניין נעשה הרבה פחות פשוט. יעד מוגדר מביא בעקבותיו שורה של החלטות, ובעיקר הכרעות של סדרי עדיפויות והקצאת משאבים. חמור מכך – בדיקת העמידה ביעד אינה נעשית מול המראה אלא מול אנשים אחרים, ועלולות להיות לה השלכות אישיות. לא פעם ניתן לפגוש בתי ספר שהציבו לעצמם יעדים בתחילת שנה, אך מאז לא בדקו איפה הם עומדים ביחס ליעד שהציבו…

"הגעת אל היעד?"

למרות הקשיים הללו, יש חשיבות עצומה בהצבת יעדים מוגדרים, ודווקא במוסדות חינוך. שגרת הפעילות האינטנסיבית והשוחקת שבה נמצאים רוב העוסקים בחינוך והוראה, לא תמיד מאפשרת להרים את הראש מעל המים ולבחון האם ולאן אנחנו מתקדמים. כשכולם פועלים מתוך כוונות טובות, לא תמיד מתפנים לבחון ברצינות חלופות פעולה אפשריות. יעד פדגוגי שמוגדר באופן ברור על ידי ההנהלה ממקד את האנרגיה של כלל הצוות, ומאפשר לבנות תוכניות עבודה ברורות שייצרו שינויים של ממש.

אז איך מגדירים יעד שהוא באמת בר-השגה ובעל משמעות? כל זאת ועוד בפוסט הבא…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

3 תגובות על "הגעת אל היעד?" – על מטרות ויעדים בית ספריים

  1. פינגבאק: כיצד נגדיר יעד בית ספרי אפקטיבי? | אפשר לחשוב

  2. ישי קליין הגיב:

    נשמע מאוד הגיוני, בחוויה שלי בבית הספר בו אני מלמד הרצון הטוב וה'מסירות' של צוות ההוראה נותנים מענה מאוד משמעותי ועמוק לביטחון העצמי ולבניית הזהות והאחריות אצל התלמידים, אך בנושא כלי הלמידה ועמידה ביעדים יש לי\ לנו עוד עבודה רבה, בקיצור זה מעורר אותי למחשבות.. תודה

  3. פינגבאק: על חינוך וכלכלה: האם איבדנו את היכולת לתת לתלמיד עתיד תעסוקתי? | אפשר לחשוב

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s