"חייבים לשנות את התעודה" – איך ליצור תעודה מחוללת שינוי?

מי שמסתובב בחדרי מורים בתקופה האחרונה, יכול להרגיש את תחושת חוסר הנחת סביב חלוקת התעודות. אל העומס הנובע משלל המשימות – בדיקת מבחנים ועבודות, איסוף ציונים, כתיבת הערות, משא ומתן מול תלמידים, ועוד – נוספת תחושה עמומה, שהתוצר הסופי אינו מצדיק את משאבי הזמן והאנרגיה המושקעים בו.

לפני כשנה פרסמתי כאן את הפוסט "תעודה או אחריות", סביבו התעורר שיח מעניין על חלוקת תעודות, ציונים מספריים והערכה מעצבת. בעקבות הדברים זכיתי להיות מעורב בתהליכים של חשיבה מחודשת על נושא התעודה וההערכה במספר חדרי מורים. למרות השוני בין בתי הספר, יש כמה נקודות עקרוניות שכדאי לחשוב עליהן מראש, על מנת שהתעודה תהיה אפקטיבית ומשמעותית יותר. הדברים נכונים לא רק לגבי התעודה, אלא לכל אלמנט של הערכה המתבצע במסגרת תהליך הלמידה.

הערכה מסכמת או הערכה מעצב(נ)ת

אי אפשר לדבר על שינוי כלשהו בדרכי הערכה בלי להזכיר את המושג "הערכה מעצבת". רוב המורים יצהירו בפה מלא שהם מכירים את עקרונות ההערכה המעצבת, ואף מקפידים ליישם זאת בעבודתם החינוכית. אך בדומה ל"למידה משמעותית" ו"הערכה חלופית", גם אם כולם משתמשים באותו מושג, כלל לא ברור אם הם מתכוונים לאותו הדבר.

חלק שמים את הדגש על זמן ההערכה – "הערכה מסכמת" היא זו שמתבצעת בסופו של תהליך הלמידה, ואילו "הערכה מעצבת" היא זו שמופיעה במהלכו, ומכוונת לכך שהתלמיד ישפר ויעצב את למידתו. כלומר, תעודת מחצית א' היא "הערכה מעצבת", ואילו תעודת מחצית ב', שכוללת את אותם מרכיבים בדיוק, היא "הערכה מסכמת". אחרים מדגישים את ההבדל באופן ההערכה – מבחן הוא "הערכה מסכמת" אך עבודה היא "הערכה מעצבת", גם אם השאלות במבחן ובעבודה די דומות. לחילופין, התבססות על מבחן אחד זו "הערכה מסכמת", אך קביעת ציון על פי מספר מבחנים (ועבודות) – זוהי "הערכה מעצבת". במקרים רבים הדיון מתמצה בצורת ההערכה – ציון מספרי בלבד נתפס כ"הערכה מסכמת", ואילו הערה מילולית מפורטת הופכת אותו ל"הערכה מעצבת" למופת.

מטלהאם נבדוק את הדברים מנקודת מבט של התלמידים, נגלה שרובם כלל לא מודעים להבחנה שבין "הערכה מעצבת" ו"הערכה מסכמת". מורים רבים חוו על בשרם את הפער שבין הזמן והמחשבה שהם השקיעו בכתיבת הערות על מבחנים, לבין הזמן והמחשבה שהתלמידים השקיעו בקריאה שלהן. ברוב המקרים, התלמיד מעיף מבט מהיר על משבצת הציון הסופי (אולי גם מחפש טעויות בחישוב), ותו לא. בדומה לכך, בתי ספר שמשתמשים בתעודה בהערות מילוליות בלבד, נתקלים בתלונות מצד תלמידים שדורשים לדעת "כמה קבלתי".

לתת הארכה להערכה

בתוך שלל ההגדרות והפירושים למושגים הללו, ברצוני להציע כאן אבחנה חדה, שאינה תלויה בדרך שבה נוצרת ההערכה, אלא דווקא במה שקורה אחריה: תהליך שמסתיים במתן הערכה הוא "הערכה מסכמת", ואילו "הערכה מעצבת" היא תהליך שבאופן מובנה מלווה את הלומד גם לאחר מתן ההערכה, ומסייע לו ליישם את הלקחים והתובנות שעלו בתהליך. כלומר, "הערכה מעצבת" היא הערכה שמעצבת את העתיד, ולא רק ממליצה על העיצוב הנדרש.

תחושת האנרגיה המבוזבזת סביב התעודה, נובעת מכך שאין דרך מובנית שמתעלת את האנרגיה לטובת השינוי בפועל. התלמיד והמורה משקיעים מאמצים רבים עד לרגע השיא – חלוקת התעודות והמבחנים, ואז בבת אחת חוזרים לעשייה השגרתית, שממסמסת במהירות את האנרגיות, התובנות והלקחים. שבוע לאחר התעודה או המבחן הוא כבר נדמה כזכרון רחוק, והחיים הבית ספריים חוזרים למסלולם, עד שמתחילה ההיערכות לאירוע ההערכה הבא.

כדי לשנות את התמונה, ולממש את הרעיון המופיע כאן, יש להרחיב את תהליך ההערכה, ולהוסיף לו שלב: מעקב ובקרה. אין שום משמעות לדו"ח מבקר המדינה, גם אם הוא כולל המלצות אופרטיביות, אם אין אף אחד שתפקידו לוודא שהליקויים הללו נמצאים בתהליך של תיקון.

ניתן לעשות זאת בדרכים שונות, אך העיקרון הוא משותף – המעריך לא יסתפק בהמלצות לשיפור, אלא יציע תהליך מסודר הכולל תחנות בקרה בהמשך הדרך; הלומד לא יסתפק בהבטחה "להשתפר" (או "לפתוח דף חדש"), אלא יידרש לקבל על עצמו את התוכנית. כפי שכבר כתבו רבים וטובים, ככל שמעורבותו של הלומד בתהליך ההערכה עמוקה ורחבה יותר – כך התהליך משפיע יותר, ולכן מומלץ שגם שלב הבקרה ייבנה ויתבצע תוך מעורבות מקסימלית של המוערך. ושוב, עקרונות אלו נכונים לגבי כל תהליך הערכה באשר הוא – כתיבת תעודות, בדיקת מבחנים והגשת עבודות. תנו לתלמידים לבדוק בעצמם מבחן, או לבנות מחוון לתוצר לימודי כלשהו, ותראו שגם את ההערכה שהם יקבלו על התוצר שלהם הם יקראו באור חדש (עקרון דומה הצגנו בעבר לגבי שיחות משמעת).

בחזרה אל התעודה – שיחת המחנך שמלווה את חלוקת התעודה יכולה להיות ממוקדת בהפקת לקחים וכתיבת יעדים לתקופת הלמידה הבאה. חתימה של הורים (ושל התלמיד!) על מסמך מעין זה, משמעותית הרבה יותר מאשר חתימה על כך שהם מודעים למצבו הלימודי והחינוכי של בנם כפי שהוא משתקף מתוך התעודה. כתיבתה של התוכנית תאפשר לעצור אחרי כחודש ולבחון האם אנחנו מתקדמים לעבור השינוי הנכסף. אחרת אנחנו עלולים להגיע אל התעודה הבאה, ולגלות שבעצם שום דבר לא באמת השתנה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

9 תגובות על "חייבים לשנות את התעודה" – איך ליצור תעודה מחוללת שינוי?

  1. אלישבע שחורי הגיב:

    שלום. אולי אין זה תפקידכם, אך אי פה אי שם, בחומר שאני מקבלת מכם, אני מוצאת
    רעיונות למטרה החשובה לי, והיא: ברצוני להגביר מוטיבציה להצלחה אצל תלמידה
    מכתה ה. ילדה חכמה מאד.. בחלק מהמקצועות היא מצטיינת, ובאחרים – אינה מתאמצת.
    אני משתדלת לספר לה סיפורים ערכיים. אהבתי את הסיפור על שני הציירים והסיומות
    השונות שלו, ואשר צורף להודעתכם האחרונה. התוכלו להפנות אותי למאגר סיפורים
    באמצעותם אוכל להשיג מטרתי, או להפנות למאגר של דרכים אחרות אשר באמצעותן
    ניתן לעשות זאת?
    בתודה ובברכה
    אלישבע

    • אלישבע שלום,
      תודה על פנייתך.
      אני ממליץ לך להירשם לאתר של "שלומית לויט – עץ החשיבה",
      שעוסקת הרבה בנושא של מוטיבציה בלמידה, ובפרט אצל תלמידי יסודי.
      סיפורים טובים וחינוכיים תוכלי למצוא באתר האינטרנט של "ספר האגדה".
      בהצלחה!

  2. יאיר בקר הגיב:

    מהירהורי ליבי: במקרים רבים, לתלמיד אין בעיה רק עם מקצוע בודד. עם כל הכוונות והתקוות הטובות, לא רק אנו המורים כורעים תחת העומס, גם התלמיד. הוא לא יכול לגבש יעדים, לעקוב ולמדוד שינויים, ולהשתפר בו זמנית – גם בתנ"ך גם בהיסטוריה, גם באזרחות וגם בספרות, גם במדעים, וגם במ"מ וגם באנגלית. כאשר דורשים מצויינות בכל המקצועות (או "עובר" בכל המקצועות) התלמיד לא יודע ואולי לא יכול לנהל את המשאבים שלו והוא מרים ידיים. חמור מכך, אני תוהה שוב ושוב, מדוע זה הוגן לרשום לתלמיד בתיכון שמשתתף בשיעורים, מתפקד למופת, ציון שמושפע בעיקרו מהבחינה/בחנים בכתב שמודדים אך ורק את התחזית – מה יהיה הציון שלו בבחינת הבגרות. כואב לי הלב, שתלמידים שיוצאים עם למידה הרבה יותר משמעותית מאלו המצליחים לזכור בלי יותר מידי להקשיב, יוצאים במפח נפש כאשר הם מקבלים את התעודה שמגדירה אותם כ"כישלון". אני מרגיש אנוס על פי הדיבור לתת ציונים לפי אמות מידה של מיטת סדום ולא לפי מידת הערכתי לחדירת החומר ללב התלמיד, לעולמו הפנימי וההתנהגותי. משל למה הדבר דומה? לילד שאין לו שמיעה מוזיקלית והוא מזייף כשהוא שר שירים. אבל הוא הקשיב לשיר. השיר ריגש אותו. הוא הבין את הדקויות. הוא מתנהג אחרת בעקבות השיר. אבל הוא לא יודע לנסח תשובה בספרות ולא להחזיק מיקרופון ולתת בראש לקהל הצופים. לעומתו, תלמיד אחר שהוריד סיכום קצרצר מהאינטרנט ורפרף בו בזלזול ובהתנשאות כמה דקות לפני הבחינה וקצר בזכותו ציון נהדר – האחד יקבל נכשל והשני יקבל מעולה. עצוב לי. רע לי עם זה. מרגיש קורבן למערכת שלא סופרת מה שלא נספר במספרים. כאשר היעדים הם בסה"כ כלי חתירה לעבר ציון גבוה יותר בבגרות שוב המטרה תקדש את האמצעים.

    • יאיר שלום,
      תודה על הדברים הכנים והנרגשים.
      לגבי הנקודה הראשונה שהעלית – עומס הערכות שמקשה על שיפור, אני חושב שהמתווה שהצעתי בפוסט יכול בהחלט לסייע לנקודה הזו, על ידי תרגום ההערכות הרבות לכדי תוכנית עבודה ממוקדת, שכמובן תצטרך להיות על פי סדרי עדיפויות.
      לגבי הנושא הכללי של ציונים והערכות, אין ספק שמדובר בשאלה כאובה ועקרונית. אני לא חושב שיש פגם עקרוני בהערכה ומדידה, אלא בתרבות השלמה שנוצרה סביב זה – קביעת האיכות של בתי ספר לפי אחוז הזכאות, השוואת ציונים בין תלמידים, העתקות, קביעת מעמד חברתי על פי ציון (ע"ע כיתות מב"ר), וכדומה.
      גם בנקודה זו אני חושב שאם השיח יוסט מ"כמה קיבלת" ל"בכמה השתפרת", גם המספרים יקבלו את מעמדם המתאים.
      שוב תודה!

  3. Keren Levy הגיב:

    כדאי מאד לצפות בסרטון הבא:

    קרן לוי,

  4. פינגבאק: "תעודה או אחריות" – הרהורים ורעיונות על נושא התעודות | אפשר לחשוב

  5. צילה הגיב:

    מגדירה אותם כ"כישלון" – ציטוט מתוך הכתבה למעלה – נורא!
    כמי שהייתה במערכת 30 שנה אני יודעת את היד הקלה של מי שנותן את המספר וקורא לזה ציון, כמה קל להוסיף או לגרוע, על אף קריטריונים מוגדרים ככל שיהיו.
    כאמא לילדה שלא תמיד היה לה קל – הודעתי לכל המורים שלה בביה"ס שהילדה שלי היא לא כישלון!! לכן לא יתכן שיהיה לה 'נכשל' בתעודה – וזה לשיקולו של המורה למצוא את ההגדרה הנכונה בטווח מ-65 ומעלה.
    אהבתי את התיאור 'ילד שאין לו שמיעה מוזיקלית והוא מזייף כשהוא שר שירים' – זה בוודאי לא ילד שנכשל!!

  6. אילת הגיב:

    שיתוף התלמידים בתהליך הלמידה כפי שעשה המורה בסרטון ששלחה קרן לוי הוא המומלץ מאד הן לעורר את התעניינותם והן את התחברותם לנושא הנלמד כמו גם פיתוח בקורת בונה. וזאת בכל הגילאים. ציונים מספריים יכולים להועיל למורה ולתלמיד לצורך הגדרת השלב בו נמצא התלמיד להכוונתו להמשך מתקדם יותר. אבל ציון בלבד אינו מבטא באמת את ידיעותיו והבנתו של התלמיד. ככלל לא נכון ולא ראוי להגדיר תלמיד בציון "נכשל". זו טראומה לכל החיים יחד עם פיתוח אדישות ללימוד כלשהו והערכה עצמית נמוכה.וחבל…

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s