"הצבעת אי-אמון" – על הנזק החינוכי בהחלטת משרד החינוך

בשבוע האחרון נפל דבר בתולדות מערכת החינוך. משרד החינוך בחר להתמודד עם בעיית ההעתקות באמצעות הנחיה גורפת: עשרות אלפי תלמידי תיכון יגיעו אל בחינת הבגרות, ויידרשו לשבת 45 דקות בכיתה מבלי לעשות דבר. באותו זמן יעסקו כל הצוות החינוכי בשכפול בחינת הבגרות, וזאת בעקבות ההנחיה החדשה של משרד החינוך, שנועדה להתמודד עם תופעת ההדלפות.

הורים, מורים, תלמידים ומנהלים טענו כי מדובר ב"עונש קולקטיבי", והצביעו על שלל הקשיים הטכניים שנובעים מהתקנה החדשה: רמת הריכוז של התלמידים תפגע, החשש שברגע האמת רשת האינטרנט ומכונות השכפול לא יעמדו בעומס, ועוד.

בסופו של דבר הושגה פשרה שהחזירה את המצב לקדמותו. אך האם אפשר לומר שהפרשה מאחורינו?

על פני השטח הדברים יחזרו לקדמותם, אולם מה קורה מתחת לפני השטח? מהו השדר שהעבירה מערכת החינוך לתלמידיה ומוריה בהחלטה זו? השדר הגלוי הוא "אין לנו ברירה אלא לנקוט באמצעים חריפים, אחרת לא נוכל לשמור על טוהר הבחינות", אבל השדר הסמוי הוא "מצטערים, אבדנו את האמון בכם". אבדן אמון אי אפשר לפתור בצורה טכנית.

רבות מדובר על "דמות הבוגר" של מערכת החינוך, אבל עם כל הכבוד למיומנויות חשיבה, מיומנויות המאה ה-21, ועוד שלל כותרות, בוגר מערכת החינוך צריך קודם כל להיות אדם עם אמון בעצמו ואמון בסביבתו. ביחס למטרה הכי חשובה של מערכת החינוך – משהו עמוק מאד נסדק.

כל מי שעוסק במערכות יחסים בין אנשים יודע שהתקדמות כלשהי מושגת רק כאשר הצדדים מפסיקים לעסוק בהאשמות, ומפנים את המבט פנימה כדי לבחון מה החלק שלהם בסיטואציה שנוצרה. אם המערכת אבדה אמון באנשיה, היא צריכה לשאול את עצמה מדוע האנשים אבדו את האמון בה.

מה קורה כששואלים את המורים?

לפני שבועיים יצאנו לדרך עם סקר אינטרנטי מיוחד, ועד כה השתתפו בו למעלה מ-1000 מורים שחברים בקהילה שלנו. במסגרת סיעור המוחות המקוון הם נתבקשו להמליץ לשר החינוך החדש על הצעד הראשון שעליו לעשות. כפי שניתן לראות כאן, שתי התשובות הפופולאריות ביותר, באופן לא מפתיע, הן הקטנת מספר התלמידים בכיתות והעלאת שכר המורים.

אבל מי שיקרא את שלל התשובות הבאות בתור, יראה הצעות רבות שהמשותף להן הוא הבקשה ליותר אמון מצד המערכת: שיתוף נרחב של אנשי השטח בתהליכי קבלת ההחלטות (מה שלא קרה בהחלטה הדרמטית האחרונה), מתן מרחב פעולה והגדלת האוטונומיה, צמצום מספר הטפסים והדו"חות, ועוד. איננו יכולים לצפות שמערכת החינוך תצמיח "לומד עצמאי", בזמן שאנשי השטח שלה מרגישים כבולים.

ספק אם יש למישהו פתרון מהיר לבעיית ההדלפות (אם כי אין מדובר בגזרת גורל, כפי שכבר הוכיחו בבית ג'אן), וברור שזו רק שאלה של זמן עד שהתלמידים ילמדו להתגבר גם על המנגנון החדש. הקריאה המרכזית שצריכה לעלות היא לא לעסוק רק בסימפטומים, לא לחפש את הפתרון הקוסמטי שיפתור את הבעיה החדשה שצצה, אלא לעסוק בקרחון העצום שמסתתר תחתיה – מערכת שיש בה משבר אמון; מערכת שבה האמצעים (מבחנים חיצוניים) התקדשו והפכו למטרה בפני עצמה, שמקדשת את כל האמצעים להשגתה.

המשימה הגדולה ביותר של שר החינוך החדש היא להחזיר את האמון בין כלל השותפים במערכת – הורים, מורים, תלמידים, מנהלים ואנשי מטה. בשלב ראשון, מומלץ לשאול את אנשי השטח – הידע והניסיון שיש להם לא יסולא בפז.

החדשות הטובות בהקשר זה הן שבניגוד להקטנת כיתות והעלאת שכר, אמון לא עולה כסף, וניתן לעשותו גם ללא רפורמות מרחיקות לכת. מהלך זה הוא תנאי הכרחי לכך שמערכת החינוך תקדם את המטרה המרכזית שלה – להצמיח את האנשים שיצמיחו את חברת העתיד.

(חודשים מספר עברו מאז פרסום הפוסט האחרון. ההפסקה נבעה בעיקר בשל השקתה של התוכנית החדשה שלנו – "למידה התנסותית בכלים מתוקשבים". מוזמנים לקבל פרטים בקישור כאן)

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה Uncategorized, עם התגים , , , , , , , . אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

6 תגובות על "הצבעת אי-אמון" – על הנזק החינוכי בהחלטת משרד החינוך

  1. צחי בר הגיב:

    משבר האמון שיש בבית הספר הוא רק סימפטום למשבר האמון שיש בקרב הציבור הרחב, כי בית הספר הוא מראה של החברה בה הוא נמצא.
    גיא רולניק (דמרקר) כותב הרבה על שחיקת ההון החברתי, כשאובדן האמון הוא המרכיב העיקרי שלו. רולניק גם כתב הרבה על כך שמשבר האמון מתחיל מלמעלה. ככל שהאנשים בצמרת יותר מושחתים ומפרי אמון כך המסר לציבור שמתחתם, שאין דין ואין דיין, חזק יותר.

    אומנם זה מאד הרואי לקחת את כל האחריות עלינו, אבל במקרה הנוכחי לא כל האשמה היא של המורים. לבתי המשפט, למערכת השלטון, למשטרה, לתקשורת, לעולם הפרסום, ולעוד רבים אחרים (יהיו מי שיגידו גם 'הכיבוש'), יש תרומה גדולה מאד לשחיקת ההון החברתי. אם כבר, אז מערכת החינוך היא מאלה שאולי תורמים משהו לשיפור ההון החברתי.

  2. צחי שלום,
    אני מאד מסכים איתך, ומודה לך על תרומת המושג "הון חברתי" במובן של יחסי אמון.
    במציאות שבה יש הדלפות משיבית קבינט, אין להתפלא על הדלפות בבחינות הבגרות.
    ברור שלא כל האחריות עלינו, ועם זאת אני חושב שנכון יהיה לפעול במרחב שבו יש לנו השפעה.

  3. פיני שחר הגיב:

    חובב שלום,
    אני חושב שמערכת החינוך צריכה לשמש דוגמה ולהראות מנהיגות. מה שעושים בנושא ההימנעות מההעתקות הוא אקמול ולמחטיא את העיקר ומנציח את הטפל. חייבים לטפל בשורש הבעיה והיא הסיבה להעתקות. אם הלמידה תהיה משמעותית , מאתגרת ומהנה גם העתקות יעלמו מהנוף שלנו . מה שעושה מערכת החינוך היום זה לקיים את עסקניה והישרדותה הפיזית , ולהנציח את העמידה במקום והנסיגה בלימוד משמעותי בתחומים השונים. הפכנו לשוטרים וגנבים במקום למנטורים וסטודנטים . יש משהו מאוד מעוות ולא נכון ביסודו בשיטת הבגרויות . אני מקווה שהאסימון הזה יפול במהרה וסוף סוף יבינו שבחינות הבגרות הן אמצעי ולא המטרה עצמה.
    חשיבות המורה היא ביכולתו להראות דוגמה אישית ולעודד את התלמיד באמצעים שונים ומגוונים. דברים אלו באים ויבואו מבפנים בעיקר . לפעמים מילה טובה וחמלה יעשו את העבודה הרבה יותר טוב מאכיפה של החוק היבש בצורה שרירותית ואגרסיבית.

    • פיני שלום, אני מסכים איתך שצריך לטפל בבעיה מן השורש, וכן בצורך בקידום למידה משמעותית, אולם אני לא בטוח ביחס לקשר ביניהם.
      להערכתי, גם במערכת חינוך שבה יש למידה משמעותית בשיעורים עצמם, אבל בסופו של דבר הדברים נמדדים בציונים רבי השפעה על עתידו של הלומד – יהיו העתקות.

  4. דורית צייגר הגיב:

    שלום לכולם,

    במערכת החינוך יש הפרדה בין למידת תחום דעת לבין בחינות הבגרות. כאשר לא יהיה מונף השוט של בחינות הבגרות סביר להניח שלא נגיע למצב זה. מזועזעת אנוכי מחוזר משרד החינוך אשר הגיע אליי במייל כמו ליתר המורים.

    בחרתי להציג את חלקיו הבולטים והצורמים , מילה במילה למעט תוספת קטנה שלי אשר התאימה את עצמה למתבקש מהטקסט . נדמה כי הטקסט מתאים לתסריט של סרטי בילוש וריגול בו מככבים סוכני מוסדות ידועים בעולם.
    שימו לב , לא שיניתי כלל את המלל (עבריינות, פורעי חוק , חבלה ועוד). האם משהו נתן את הדעת לכך?

    במהלך השבועות האחרונים אנו עדים להתנהגות פושעת, מסוכנת ובלתי מרוסנת של קומץ עברייני
    פורע חוק שמטרם אחת -הדלפתם של שאלוני -הבגרות .
    במעשיו העבריינים, אותו קומץ גורם לחבלה קשה בבחינות הבגרות מנהלים, מורים, תלמידים הורים, ראשי רשויות מקומיות, ראשי מועצות מנהלי אגפי החינוך ובאושיות החברה הישראלית כולה.

    לא נשלים עם מציאות זו בה קומץ של עבריינים יחזיק אוכלוסייה גדולה, הוגנת וישרה כקהל שבוי.
    בשל הסכנה הממשית החלטנו לפנות לשירות ה – FBI על מנת לאפשר את שלומם של תלמידנו בקיום בחינת הבגרות . מדובר בשינוי המצריך הערכות מיוחדת ואת התגייסותם של אנשי חינוך לצד סוכני ה FBi. אנו נחושים לעשות הכל כדי לאפשר את המשך קיומן של בחינות הבגרות

    בתום סדרת דיונים מרתונית עם מומחי ה FBi הוחלט:

    1. לאחר בחינת חלופות יתקיימו הבחינות במרתפי השב"כ הישראלי.
    2. חברות השליחים יבדקו באופן מקיף ויסודי . יבדקו היתכנות שינוען של המחברות ישירות אל בתי הספר ללא תיווך בסניפי הדואר מחשש הדלפה.
    3.החשש מפני הדלפת שאלונים באמצעות הרשתות החברתיות עדיין קיים, ועל כן הומלץ להמשיך ולהיערך להפעלת בחינות הבגרות באמצעות הורדת שאלונים מהאינטרנט. במתכונת זו יש להבטיח ולפעול על שמירת שטח סטרילי באמצעות סוכני בילוש מתאימים.

    שר החינוך הנכנס, ח"כ נפתלי בנט, מסר: "אנו צריכים לקבל החלטות בזמן אמת, וגאה על שיתוף הפעולה עם רשויות החוק "

    • דורית שלום,
      תודה על הדברים.
      כפי שראית בפוסט עצמו, אני מסכים איתך שמנגינת ההחלטה של משרד החינוך, צורמת הרבה יותר מן ההחלטה עצמה.
      הבעיה היא שברגע שנמצא הפתרון המקומי, כולם הפסיקו לדבר על הבעיה הגדולה יותר שהובילה למשבר.

יש לך מה להוסיף? כבר מחכים לקרוא...

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s