"אני לא מאמין ששוב הוא עושה את זה! שבוע שעבר תפסתי אותו לשיחה רצינית, והוא הבטיח לי שזו פעם אחרונה. איך הוא לא מתבייש. אני לא מבין, הוא שוב רוצה הרחקה?! מה יהיה איתו…"
שיחות משמעת הן חלק משגרת העבודה השוטפת של מורים, ובפרט של מחנכים, ולאו דווקא החלק האהוב. לאחר קבלת הדיווח על אירוע זה או אחר, התלמיד החשוד מוזמן לשיחה אישית ומוסר את גרסתו, כשהמורה שם לראשו את כובע החוקר (הטוב או הרע?). לאחר דין ודברים, שהוא החלק המתיש ביותר בסיפור הזה, חובש המורה את פאת השופט, מבהיר את חומרת המעשה, וגוזר את העונש (או ה"תוצאה"). התלמיד מתנצל על מעשיו, מקבל על עצמו את העונש/ מבקש הקלה/ פורץ בבכי, ואיך שהוא יוצא מהחדר מתחיל לתקתק הטיימר שמודד את הזמן עד לשיחה הבאה. המורה לוקח נשימה עמוקה, תולה את כל הכובעים על הקיר, ויוצא אל השיעור הבא.
מאמרון קצר של רבי נחמן מברסלב, מפרש את הביטוי "נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת", שמופיע מספר פעמים בתלמוד כשיטת חיסול מתקדמת (כך למשל הרג רבי שמעון בר יוחאי את יהודה בן גרים שהלשין עליו). כדרכו בקודש, רבי נחמן מעניק פרשנות מילולית יצירתית, וגוזר מסקנות קיומיות:
הָעִנְיָן מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּגְּמָרָא כַּמָּה פְּעָמִים "נָתַן בּוֹ עֵינָיו וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת".
מָה הַלָּשׁוֹן נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וּמַהו נַּעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת?
אַך, הִנֵּה הָאָדָם אֵינוֹ רוֹאֶה עַד הֵיכָן הַפְּגָם מַגִּיעַ, אִם עָבַר עֲבֵרָה,
וְהַצַּדִּיק רוֹאֶה, כִּי הַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵינֵי ה' כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב "עֵינֵי ה' אֶל צַדִּיקִים",
שֶׁהַצַּדִּיק יֵשׁ לוֹ עֵינֵי ה' "וְעֵינֵי ה' הֵמָּה מְשׁוֹטְטוֹת בְּכָל הָאָרֶץ"
נִמְצָא הַצַּדִּיק רוֹאֶה עַד הֵיכָן הַפְּגָם מַגִּיעַ.
"נָתַן עֵינָיו בּוֹ", כְּלוֹמַר שֶׁיִּהְיֶה רוֹאֶה בְּעֵינֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים
"וְנַעֲשָׂה גַּל שֶׁל עֲצָמוֹת" – גַּל מִלְּשׁוֹן הִתְגַּלּוּת, וַעֲצָמוֹת מִלְּשׁוֹן "עוֹצֶם עֵינָיו מֵרְאוֹת בְּרָע"
דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא [=החוטא] רוֹאֶה מַה שֶּׁפָּגַם, שֶׁהָיָה נִסְתָּר מִמֶּנּוּ מִקּדֶם,
וְאֵין ענֶשׁ גָּדוֹל מִזֶּה, כְּשֶׁאָדָם רוֹאֶה מַה שֶּׁפָּגַם
אם המורה לוקח על עצמו את תפקיד הצדיק של רבי נחמן, הרי שהאתגר המרכזי בשיחת משמעת אינו להסביר לתלמיד הסורר את חומרת מעשיו, אלא לאפשר לו לראות את הדברים בעצמו. לא פעם התלמיד יושב בשיחות מעין אלו כשעיניו מושפלות, אך רבי נחמן קורא לנו להרים את עיניו ובעיקר לתת לו את העינים שלנו. כל עוד המורה מציג את נקודת מבטו על השתלשלות האירועים, הגיונית ונכונה ככל שתהיה, התלמיד עסוק בהתגוננות מפורשת או סמויה, ובעיקר במחשבה מה עליו לומר כדי "לצאת מזה בזול". אך אם המורה מצליח לחולל תהליך של התבוננות עצמית אצל התלמיד עצמו, האפקט של השיחה יכול להיות שונה לגמרי. כשם ש"למידת גילוי" מאפשרת חוויה לימודית והבנה מעמיקה, יותר מאשר הרצאה פרונטאלית, כך גם בנוגע לתהליך החינוכי שהתלמיד צריך לעבור. איך אפשר לעשות את זה?
שני כיווני פעולה שניסיתי בעצמי, ובהחלט יצרו שיחות מסוג אחר (הרבה בזכות ידידי המופלא – שמריהו חן מ"רטורנו"):
"רק על עצמי לספר ידעתי" – לפני תחילת השיחה האישית, התלמיד מתבקש לשבת עם עצמו ולרשום על דף תשובות ל-3 שאלות פשוטות: מה בדיוק קרה? במחשבה לאחור, כיצד היית פועל אחרת? מה לדעתך צריך לקרות עכשיו?
בשיחה האישית המורה חובש את כובע המראיין, ולומד עם התלמיד את הטקסט הכתוב (למה אתה מתכוון "לא יכולתי להתאפק"? למה המורה חשב שזה חוצפה? למה חשוב לך "שיעיפו אותו"?), כך שכל תהליך הבירור מתבצע בתוך התלמיד ולא בפינג-פונג מול המורה. מעבר לכך, המורה יקבל מידע יקר וחשוב להבנת התמונה המלאה, שכן פעמים רבות מתברר שהאירוע הנקודתי אינו אלא קצה קרחון של התנהלות חמורה הרבה יותר.
האיכות של הכלי הזה באה לידי ביטוי במיוחד כאשר מדובר על אירוע של עימות בין תלמידים. השוואת הגרסאות בצורה כתובה יכולה להחליף את ההתנצחות מילולית, ובמהלך השיחה ניתן לבקש מכל אחד מהם לסייע בפרשנות הטקסט של התלמיד שני (אתה יכול להבין למה הוא כותב שהוא נפגע? כיצד היית מגיב במקרה כזה?).
"שתיקה כהודעה" – אם יש ממצא פיזי כלשהו שקשור לאירוע (דלת שבורה, טופס של המבחן המועתק, ההודעה המאיימת בטלפון, וכדומה), נסו להניח את הממצא מול התלמיד ולשתוק. אגב, זה עובד גם עם קבוצת תלמידים או כיתה שלמה. התלמיד יצפה לשיחת התוכחה, אך אתם רק תסתכלו עליו, עד שהוא ישאל "מה?", ואתם תאמרו לו "תגיד לי אתה". הוא יתחיל לשלוף הסברים, וכל מה שאתם צריכים לעשות זה לא לקבל אותם באמצעות השתיקה שלכם, והבעת פנים שדורשת את ההסבר האמיתי. בשלב מסוים התלמיד "יישבר" ויוביל בעצמו את השיחה ("אני מבין שעשיתי טעות, אבל…"), ומכאן הדרך פתוחה לשיח כנה ואמיתי שבה המורה מסייע לתלמיד לצאת ממצוקתו, ולהיחלץ מהבור שאליו הכניס את עצמו.
אם ניסיתם משהו מזה, או שיש לכם כיווני פעולה נוספים שיכולים לסייע למורים להפיק את המרב משיחות המשמעת – אנא פרסמו זאת בתגובות.
פוסטים נוספים בסדרת "רבי נחמן בכיתה":
אפשר לחשוב 
אני חייב לציין כי השיטה השנייה נשמעת לי קצת כמו שיטות מניפולטיביות של השבכ ל"שבירת" התלמיד על מנת להוציא אמת.
אולי בתור זה שהיה רק בצד של התלמיד ולא של המחנך אני קצת תמים, אבל עדיין נשמע שזה יוצר הרבה ריחוק והנזק מרובה מהתועלת מאחר ומיחסים של מחנך-מחונך עוברים ליחסים של חוקר- נחקר. לעומת זאת השיטה של הכתב יפה בעיני. לחקור ביחד את נבכי נפשו של התלמיד. זה עזרה גם בשבילו וגם בשביל הכלל. כזה דבר אפשר לעשות גם בעל פה ואז מקבלים גם אינטונציה של המילים הכתובות.
אליה ידידי תודה על תגובתך,
אני מבין את נקודת המבט שלך בנוגע למניפולציה של השתיקה, אולם כוונתי היתה שונה בתכלית. במקרים של "בעיות משמעת" יש מעין הסכם בלתי כתוב שמטיל על המורה את התפקיד המרכזי, כאילו מרגע שנעשה המעשה הכדור בידיים של המורה, והוא יחליט מה עושים עם הכדור הזה. השתיקה היא צעד שמשאיר את הכדור בידיים של התלמיד, ותובע ממנו להתמודד עם כל ההשלכות של המעשה. כך אני כמורה דורש שההתמודדות תהיה ישירות מול המעשה ולא מולי.
מה אתה אומר?
פינגבאק: "מעשה בשני ציירים" והערכה חלופית (רבי נחמן בכיתה) | אפשר לחשוב
משתף באירוע אחד מכמה שקרו בסגנון הנ"ל. קיימתי בפועל מול תלמיד שהסתיר בטיול טבק ונרגילה ואולי עוד… הנחתי את הממצא מולו לאחר שתיקה של 15 -10 דק. התחיל התלמיד 10 דק נוספות לנסות להשליך את הכדור אליי מה אתה רוצה ממני? זה לא קשור אלי! אני הולך. וכו' עד שאחרי כ20-25 דק בכה סיפר התחבקנו והתחיל תהליך של תיקון ותשובה כי במקום להיות חוקר ונחקר הבין שעשה טעות וקיבל על עצמו לפתוח דף חדש באופן פנימי. השיח הפך מחיצוני חקירות ותירוצים פינג פונג של מורה תלמיד לשינוי פנימי של התלמיד שהמחנך רק מלווה ומכוון.
פינגבאק: איך נעודד תלמידים לקחת אחריות על טעויות? (רבי נחמן בכיתה, מיוחד לראש השנה) | אפשר לחשוב
אחד הנושאים הבוערים בבית הספר הוא נושא בעיות המשמעת
ועוד יותר מזה היא ההישנות של בעיות המשמעת בקרב אותם התלמידים.
ההישנות של הבעיות אצל אותם התלמידים היא שמעררת אצלי את החשיבה על מידת היעילות
באשר לדרך הטיפול שלי ושלנו כמערכת בבעיות המשמעת, שאם הטיפול וההתייחסות לבעיות היו נכונים, סביר להניח שהבעיות היו נפסקות, או לפחות פוחתות.
היטבת לתאר את ההתנהלות בבעיות משמעת , אשמח ליישם את הנושא הזה שעלינו לתת לתלמיד להתבונן אל תוך עצמו, ולגלות בעצמו את הפגם שבהתנהגותו. כולי תקווה שאני אתן את עיני והם יהפכו לגל של עצמות.
נשמע כלי הגיוני וישים, צריך לבדוק אם שימוש בכלי הזה יוכל להביא שינוי אצל אותם תלמידים שיש איתם בעיות משמעת על בסיס יומי?!
אולי?!
הלוואי!!!
ענת שלום,
תודה על תגובתך.
אשמח אם תנסי את הדברים, ותספרי על התוצאות במרחב זה.
אם לא ננסה – איך נדע…
פינגבאק: המורה – את גיבורה! (גם אם לא עשו עליך סרט) | אפשר לחשוב
פינגבאק: "חייבים לשנות את התעודה" – איך ליצור תעודה מחוללת שינוי? | אפשר לחשוב